דף הבית > מטעם 25 > פאול צלאן - עשרה שירים

שי שבח

עוזר השר / במיטה עם יוכבד

סגרתָ את יוכבד בבוידעם, שלא תתערב, שחס וחלילה לא תכתוב עלינו שורה. [פיזור] משוררת גדולה לשירה נפל בחלקה [סוף פיזור] לראות אותי כורעת מול דלת ביתה בכיוון היציאה.

למה אני תמיד מוצאת את עצמי על ריצפת המטבח הקרה?

הכי פוסט-מודרני מצדי להיאחז כך בהַבְנָיָה התרבותית, כשאתה מזיין אותי בין הספרייה לשולחן הכתיבה.

יוכבד יודעת, שומעת, עמוק בבוידעם היא גונחת. אני מרגישה שהיא מקנאה, כל ערב אתה בוגד בה בחדר השינה שלה עם בחורה חדשה. היא רצתה, אבל לא התנגדה כשהחלפת למיטה של איקיאה לפני שנה. ככה זה כשאת תל אביבית בנשמה, מבינה את החובה לקבל את השינויים שמביאה עימה התקופה.

יוכבד היתה בודאי מארחת אותי יפה, מכבדת אותי בתֵה, יכולנו לדבר על שירה. בכל פעם שראשי התקרב לספרייה, סימנתי לעצמי כמה ספרים שהייתי שואלת ממנה בשמחה.

דיזינגוף פינת קינג ג'ורג', ממקום מחבואה, יוכבד מזמינה פיצה 1 + 1 מצידו השני של הרחוב, אחת בשבילנו, אחת בשבילה. ביקשה לחייב את הכרטיס שלך.

אמרת, "צריך להראות ליוכבד קצת גוד טיים". המזל נפל בחלקי.

אתה נוקש שלוש פעמים על הדלת הקטנה, מבקש לוודא אם היא ערה, שולח אותה למָטָה לזרוק את הקרטונים של הפיצה בחדר האשפה. כשהיא חוזרת, אתה אומר לה שכבר ממש מאוחר, "גברת, תחזרי מחר". חצי שעה אחרי אתה מלא חרטה, יוצא לחדר המדרגות, היא כבר נרדמה. אתה מעיר את יוכבד; "רוצה לעבור לספה? הלילה את לא ישנה איתי במיטה".

יוכבד נושמת בכבדות בסלון, עכשיו אני מרגישה צורך להשתתף בערב לזכרה, לקרוא כמה שורות משירתה.

[יתר הסיפורים בגיליון המודפס]

דף הבית > מטעם 25 > פאול צלאן - עשרה שירים