בנימין אלקובי

שלושה שירים

אולי כל כמה שאתרחק

אוּלַי כָּל כַּמָּה שֶׁאֶתְרַחֵק כָּךְ
אֶתְקָרֵב יוֹתֵר לִרְאוֹת אֶת הָאֱמֶת.
הַזְּמַן וְהַצְּחוֹק הֵם קְנֵה מִדָּה;
הַתַּדְהֵמָה, הָרֹגֶז וְהָעֶצֶב רַק מַעֲצִימִים 
אֶת הַמֻּשָּׂא; הַמַּפְתֵּחַ הוּא שִׁוְיוֹן הַנֶּפֶשׁ 
הַמִּשְׁתַּדֵּל	
לְהִתְרַחֵק מִן הַקְּצָווֹת
וְאָז תִּוָּתֵר הַחֲוָיָה 
אֱנוֹשִׁית 
דַּקָּה 
כְּמוֹ קַו יָשָׁר
הַמּוֹלִיךְ אוֹתִי מִן הַשְּׁקִיעָה אֶל
הַזְּרִיחָה וּמִמֶּנָּה
בַּחֲזָרָה - דָּבָר
לֹא יַפְרִיד אָז בֵּינִי וּבֵין
הָאֹפֶק, וּלְעוֹלָם 
אַרְגִּיל לְשׁוֹנִי לְשַׁנֵּן
אוּלַי.

                    
                         

אשרי מי שחושדים בו

אַשְׁרֵי מִי שֶׁחוֹשְׁדִים בּוֹ וְנִמְצָא מִדֵּי יוֹם נָקִי
מֵאֱלֹהִים וּמֵאָדָם.

הַאֵין יֵשׁ בְּחַיֵּי אֱנוֹשׁ
כִּי יֵהָפֵךְ הַנּוֹלָד וְהָפַךְ אָב לְאָבִיו,

וְהַאֵין יֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה גַּם לְהֶפֶךְ?
וּמִי זֶה טוֹעֵן כִּי רָאָה הַכֹּל,

מִגְדָּל בָּנוּי לְתַלְפִּיוֹת הָעוֹלָם,
בִּימֵי חֶלְדּוֹ עַל עָפָר, בָּרוּחַ וּבַמַּיִם

בַּזָּהָב וּבָאֵשׁ אֲשֶׁר בְּנַפְשׁוֹ,
בַּזָּהָב וּבָאֵשׁ אֲשֶׁר בַּכּוֹכָבִים?
                       
                         

האם יש סִיכוי לאושר

הַאִם יֵשׁ סִכּוּי לְאֹשֶׁר, אַתָּה שׁוֹאֵל, 
בְּעָתִיד הַנִּרְאֶה לְעַיִן בְּחַיֵּינוּ, וַאֲנִי עוֹנֶה 
כְּמוֹ הַסִּכּוּי שֶׁהַשָּׂדוֹת שֶׁעוֹד מִשְׂתָּרְעִים 
פְּתוּחִים לְפָנֵינוּ
בָּאָרֶץ הַמְדַמְדֶּמֶת הַזּוֹ 
יִהְיוּ פִּתְאֹם אֲפָרִים הַלְּקוּחִים מֵאֵיזוֹ 
אֶרֶץ צְפוֹנִית.
אֲבָל תָּמִיד יֶשְׁנוֹ הָאֹשֶׁר הָרִגְעִי, 
בֵּין מַאֲבָק לְמַאֲבָק 
הָאֹשֶׁר בְּעֶרֶב שַׁבָּת
אוֹ לִפְנֵי חַג, הָאֹשֶׁר
לּוֹ זַכַּאי כָּל אָדָם בַּאֲשֶׁר הוּא 
בְּכָל מָקוֹם. וּלְמַעֲשֶׂה 
סָפֵק אִם בִּכְלָל קַיָּם אֹשֶׁר
אַחֵר, כָּל עוֹד 
אָנוּ מְדַבְּרִים בֵּינֵינוּ
בִּשְׁעַת הַפְסָקָה זוֹ שֶׁבֵּין מַאֲבָק 
לְמַאֲבָק.