אלון אלטרס

שני שירים

עשרים שנה

רַק בַּחֲלוֹמוֹת נְדִירִים יְנַשֵּׁק גֶּבֶר לְאִשָּׁה
נְשִׁיקָה בַּת עֶשְׂרִים שָׁנָה.
הַשְּׂפָתַיִם נִתָּקוֹת
אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת יַהֲלוֹם הָרֹק הַקָּטָן
שֶׁהַלָּשׁוֹן מְסַלֶּקֶת בְּחָפְזָה.
וְהִנֵּה עַכְשָׁו, בַּשָּׁעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הֶעָרֵב, 
שׁוּב נָחוֹת שִׂפְתוֹתֵינוּ
הָאַחַת עַל רֵעוּתָהּ
מְאַחוֹת אֶת הַצַּלֶּקֶת
מְשַׂרְטְטוֹת עַל גּוּפֵינוּ
קַו אָרֹךְ
שֶׁל תְּשׁוּקָה בְּהוּלָה.  
  

הנס של איווה

עֵת גַּרְתִּי בְּוֶנֶצְיָה
בָּחַרְתִּי לִי
בַּיִת קָפֶה קָטָן
לְיַד כְּנֵסִיַּת הַנִּסִּים.
איווה הַמֶּלְצָרִית,
בַּת לְאֵם מסן דומינגו,
מְפַטְפֶּטֶת אִתִּי בְּוֶנֶצְיָאנִית 
וּמְגַלָּה לִי תַּגְלִית:
"אֶתְמוֹל רָאִיתִי תָּכְנִית בַּטֶּלֶוִיזְיָה 
וְאָמְרוּ שֵׁם שֶׁתֵּל אָבִיב הִיא 
הָעִיר הֲכִי יָפֶה בָּעוֹלָם"..
"יְרוּשָׁלַיִם", תִּקַּנְתִּי אוֹתָהּ,
"תֵּל־ אָבִיב, תֵּל אָבִיב, 
אֲנִי נִשְׁבַּעַת לְךָ."