נעמה עמירב
שלושה שירים
אפור אחרון
בַּיְּרִידָה לַכִּנֶּרֶת, בַּמִּזְרָח הַצָּהֹב, עֶרֶב שִׁשִּׁי וְשׁוּב שָׁמַיִם עֲנָקִיִּים לוֹקְחִים אָפֹר אַחֲרוֹן לִפְנֵי חֲשֵׁכָה, הָרִים נִכְנָסִים לְאַט לְתוֹךְ הַלַּיְלָה, שָׂדוֹת בָּאִים רַכִּים אֶל הַמַּיִם וְגַם הַצִּפּוֹרִים. בַּיּוֹם שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ, דְּאָגָה גְּדוֹלָה בָּאָה לָעוֹלָם, רוּחַ רְטֻבָּה הֵזִיזָה דְּבָרִים, סִפַּרְתָּ שֶׁמֵהַחַלּוֹן שֶׁלְּךָ רוֹאִים אֲגַם כָּחֹל, הָיָה לַזֶּה טָעַם שֶׁל חֲדָשׁוֹת רָעוֹת שֶׁעוֹד לֹא נִמְסְרוּ. קַיִץ שָׂרוּף נֶאֱנַח כְּשֶׁתִּזְמַנְתִּי אֶת קֶטַע הַכְּבִישׁ מִמַּטַּע הַתְּמָרִים, מְחַשֶּׁבֶת אַרְבַּע דַּקּוֹת עַד שֶׁאֶצָּמֵד לַלֶּחִי שֶׁלְּךָ וּנְנַסֶּה מְיֹאָשִׁים, לִהְיוֹת לְאִישׁ אֶחָד. כְּשֶׁאֲנִי זוֹכֶרֶת אוֹתְךָ, זֶה מִסְתַּכֵּם בְּמִשְׁפָּט שֶׁאוֹמֵר הַמַּרְדִּים עַל שֻׁלְחַן הַנִּתּוּחִים: "תַּרְגִּישִׁי לַחַץ עַכְשָׁו" לֹא תַּרְגִּישִׁי אֶת הַסַּכִּין חוֹתֵךְ, אֲבָל תֵּדְעִי שֶׁהוּא שָׁם.
הלך רוח
הִתְאַהַבְתִּי פַּעַם בְּאִישׁ גָּבוֹהַּ, רַק בִּגְלַל תְּמוּנָה שֶׁלָּקַח לְעַצְמוֹ מֵהָרְחוֹב: כִּסֵּא עָזוּב וְשֻׁלְחָן שֶׁעָלָיו בַּקְבּוּק קוֹלָה רֵיק וְעִתּוֹן מְקֻפָּל. הֲלַךְ־רוּחַ מוּאָר בְּשָׁחֹר לָבָן, דֶּרֶךְ זְגוּגִית שֶׁל חַלּוֹן בַּבֹּקֶר מְאֻחָר. זֶה נִרְאָה אָז, כְּאִלּוּ צִלֵּם אַהֲבָה שֶׁדָּהֲתָה בַּשֶּׁמֶשׁ וְאִם אֶרְאֶה שׁוּב אֶת הַתְּמוּנָה הַהִיא, זֶה יִדְקֹר אוֹתִי בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וְיַפְלִיא אוֹתִי שׁוּב כַּמָּה מָלֵא הוּא הָרִיק וְכַמָּה אַרְכֵיאוֹלוֹגִי מַגַּע הַזְּמַן הַמְּצֻלָּם לְאָחוֹר. בֵּינְתַיִם, אַחֲרֵי שָׁנִים, הַמְּקוֹמוֹת הַמְּחֻדָּדִים בָּהֶם שָׁהָה רֶגֶשׁ קָהוּ וּמֶלְצַר כְּבָר נִגֵּב אַלְפֵי פְּעָמִים אֶת מִשְׁטַח הַזְּכוּכִית הַמְּצֻלָּם.
איסלנד
אִיסְלַנְד הוֹלֶכֶת אַחֲרַי לְכָל מָקוֹם, מוֹשֶׁכֶת לִי בַּשַּׁרְווּל. אוֹמְרִים שֶׁמִּישׁוֹרֶיהָ הַגְּדוֹלִים הַמְּאֻבָּקִים הֵם תּוֹצָאָה שֶׁל פְּעִילוּת ווּלְקָנִית קְדוּמָה, שֶׁהִיא יְרֻקָּה וְשֶׁעֵינֶיהָ לַחוֹת. גַּל הַחֹם הָאַחֲרוֹן, הֶעֱלָה אוֹתָהּ שׁוּב, צָפָה בַּתּוֹדָעָה כְּמוֹ כְּלִי שַׁיִט גָּדוֹל, נִדְחֶפֶת קָדִימָה עַל כַּנְפֵי דָּגִים מְעוֹפְפִים. בְּעֹמֶק הַיָּרֹק, הִבְעִירוּ לִי תְּמוּנוֹת הַקֶּרַח סוּג שֶׁל תְּשׁוּקָה לֹא שְׁקֵטָה לַלֹּא יָדוּעַ. יִתָּכֵן שֶׁחָשַׁבְתִּי עַל כָּל מַה שֶׁקָּפוּא, שֶׁהָיָה פַּעַם חַי וְעַל הִשְׁתַּנּוּת מַצַּבֵי צְבִירָה בְּאַטְמוֹסְפֶרַת הַלֵּב.