אבי כהן צדק
מוחות מתכווצים במאמץ
רְאִיָּה מְנַסָּה לְכַסּוֹת עַל שְׁמִיעָה לֹא טוֹבָה וְכֵן הָלְאָה נֶעֱמָדִים פְּעוּרִים וּפְתוּחִים אֶל מוּל חַלּוֹנוֹת, כִּסְּאוֹת וּשְׁמָשׁוֹת בּוֹעֲרוֹת רֶגַע אֶחָד, רֶגַע הָאֶחָד, רֶגַע הָאֵימָה "וְעוֹדֶנּוּ מַמְתִּינִים וּמְנַסִּים", כָּךְ אָמְרוּ, וְהֵם צוֹעֲקִים. הֶסְבֵּרִים וּמִלִּים לֹא עָזְרוּ סַכִּינִים וַאֲבָנִים – כֵּן וַאֲנָשִׁים שָׁם הָיוּ וְשָׁם נִשְׁאֲרוּ לֹא הָיָה וְלֹא יִהְיֶה כְּלוּם.
שגרה
מְלֵא מְנוּחָה וַחֲסַר תְּזוּזָה הִנֵּה הַקֹּשִׁי מַגִּיעַ זוֹחֶלֶת הַשִּׁגְרָה מִתַּחַת לַסַּפָּה תּוֹפֶסֶת אֶת הָרַגְלַיִם בַּגִּידִים וּמַזְרִיקָה עוֹד חֹמֶר הַרְדָּמָה כּוֹאֵב בַּצַּוָּאר וְהַמֹּחַ מְכֻוָּץ בֵּין הַיָּדַיִם הָאֲחֵרוֹת שֶׁמַּחְזִיקוֹת עַכְשָׁו בְּמַה שֶׁהָיָה פַּעַם פְּעִימָה אַחַת חֲסֵרָה וְעוֹד אַחַת שֶׁעָבְרָה וּפַעֲמוֹן שֶׁאָמוּר לְצַלְצֵל לֹא פּוֹעֵל, לֹא נוֹשֵׁם, לֹא מֵעִיר, לֹא מֵצִיק, לֹא חוֹשֵׁב, לֹא בָּטוּחַ, לֹא יוֹדֵעַ וְגַם אִם כֵּן, עַמּוּד הַשִּׁדְרָה מְפֹרָק וְהַחוּט נִקְרָע.
בואי שבת, בואי נשב על כניסתך
בְּעֵץ הַלִּימוֹן שֶׁקּוֹצָיו עֲדַיִן יְרֻקִּים בּוֹא גֶּשֶׁם, הִכָּנֵס לְסֻכָּתֵנוּ, בֵּיתֵנוּ אֲרָעִי אַךְ נִשְׁמָתֵנוּ נֶעֶלְמָה דֶּרֶךְ הַסְּדָקִים בַּסְּכָךְ בּוֹאִי אֵשׁ, הַצִּילִי אֶת מַה שֶׁנִּשְׁאַר מֵהַבָּשָׂר בּוֹא כָּבוֹד וּבוֹאִי גַּאֲוָה, יַחַד וּלְחוּד, עִם עֶצֶם בַּפֶּה וְקוֹלָר עַל הַצַּוָּאר בּוֹא הַחֶבֶל, עֲשֵׂה עִמִּי אֵבֶל בּוֹא הַתֶּרֶד, עֲשֵׂה עִמִּי חֶסֶד בּוֹא הַסֵּפֶר, עֲשֵׂה דְּבַר מַה בְּרָאשִׁי כָּךְ שֶׁלֹּא אֵדַע עוֹד מִי אֲנִי בּוֹא הָאֶקְדָּח, עוֹד לִפְנֵי שֶׁאֶפְרַח בּוֹא הַקֶּרַע, עֲשֵׂה אוֹתִי סֶלַע לְךָ, אַתָּה, מִי שֶׁהִנְּךָ וּמִי שֶׁאֵינְךָ מֵעַל שְׂמִיכָתְךָ וְרִצְפַּת בֵּיתְךָ לַמָּקוֹם שֶׁאוֹתוֹ תֵּעַבְתָּ, שֶׁאוֹתוֹ שָׁטַפְתָּ שֶׁאוֹתוֹ לֹא בִּקַּשְׁתָּ וְתָגֵן אֶת/עַל בִּנְךָ בְּ/מִפְּנֵי שֶׁמֶן רוֹתֵחַ תֹּאכַל בְּנִי, תֹּאכַל אֶת כָּל מַה שֶׁאֲבַשֵּׁל זֶה הַהֶסְכֵּם וְעַכְשָׁו לְחַץ עַל הַזַּין חָזָק, נַפֵּחַ אֶת קָצֵהוּ וּקְצֹץ בְּסִיסֵהוּ.
התפרסם במטעם 28