יעקב ביטון

שלושה שירים

1.
הַאִם הָעֶרֶב הַזֶּה חָדָשׁ?
אָכֵן הָאִמָּא הוֹרִידָה אֶת הַמְּעִיל, אַדֶּרֶת צֶמֶר בְּמִדַּת נְפִילִים
נִשְׁמְרָה כָּל אוֹתָם חֳדָשִׁים בַּאֲרוֹן הַחֹרֶף, בַּדְּלָתוֹת הַגְּבוֹהוֹת
כְּבֵדָה עַל שֶׁלֶד כְּתֵפַי, מִתְלֶה דַּק
וּבְפִנּוֹת מְחִיצַת הָעֵץ נָחוּ כַּדּוּרֵי נַפְתָלִין
לְבָנִים  וַחֲרִיפִים
כָּל הַיָּמִים הַקָּרִים שֶׁחָלְפוּ לֹא עָקְרוּ מִצִּבְעָם 
אַךְ בְּכִיסְךָ
אוֹתוֹ מִכְתָּב יָשָׁן וּבָלוּי הַמְּתַעֵד אֶת הַקַּיִץ 
וְאֶת נִסְיוֹנוֹת הַחִזּוּר אַחֲרֵי נַעֲרָה סַרְבָנִית 
וְהִנֵּה הַכַּפְתּוֹרִים הַשְּׁחֹרִים 
כְּמוֹ זַרְעֵי קִיקָיוֹן שֶׁחָשַׁבְתָּ לִבְלֹעַ עַל מִגְדַּל הַמַּיִם
הַאִם הָרָעָב הַזֶּה חָדָשׁ?

2.
מִשְׁאָלָה הִיא כָּל מַה שֶׁבִּקַּשְׁתָּ
לְהִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ בְּרֶגַע
רְעִידַת אֲדָמָה רְחוֹקָה, תַּחְרִיב אֶלֶף כְּפָרִים
עֵצִים מִשְׁתַּטְּחִים בַּסּוּפָה
קוּר זַחַל רוֹעֵד.
בַּבַּיִת
זָקֵן פּוֹשֵׁט וּמַחְלִיף יָד אֲרֻכָּה 
בִּפְרִידָה 
קְלִפּוֹת הַשָּׁעוֹת נֶאֱסָפוֹת בְּקַעֲרוֹתֶיךָ
נִדְבַת לֵב קָרוּשׁ  
וְגַבְּךָ הוּא הַלּוּחַ הֶחָלָק שֶׁעֲתִידִים לַעֲלוֹת בּוֹ
עַקֶּמֶת, קוֹרוֹת אֲדִישׁוּת וְעַמּוּד חֲרָדָה.

3. 
בְּרֵאשִׁית שָׁתְקוּ הַנָּשִׁים כִּי חָנַקְנוּ אוֹתָן
הָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה תֹּהוּ וּבֹהוּ 
אַחֲרֵי שֶׁנִּטַּע הַטּוֹב 
רַק יְדֵיהֶן עוֹד מַמְשִׁיכוֹת לְהַתְמִיד 
מֵעֵבֶר לְשֵׁשֶת יְמֵי הַבְּרִיאָה
אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ מְבִינִים שֶׁהַצֶּלַע נִלְקְחָה מִן הָהָר
הָיִינוּ חוֹלוֹת גְּדוֹלִים אִלְּמִים מַקְשִׁיחִים צוּר 
הָאֶחָד בַּשֵּׁנִי
וְרַק נִתְמַכְנוּ בְּרוּחַ נִקְבִּית הַמְּרַחֶפֶת
עַל פְּנֵי תְּהוֹם. (תְּהוֹמֵינוּ)