ברטולט ברכט

חשיבות התעמולה

1.
יִתָּכֵן שֶׁבְּאַרְצֵנוּ לֹא הַכֹּל הוֹלֵךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר הָיָה לָלֶכֶת.
אֲבָל אִישׁ אֵינוֹ יָכֹל לְפַקְפֵּק בְּכָךְ שֶׁהַתַּעֲמוּלָה טוֹבָה.
אֲפִלּוּ הַגּוֹוְעִים בָּרָעָב חַיָּבִים לְהוֹדוֹת
שֶׁשַּׂר הַתְּזוּנָה מֵיטִיב לְדַבֵּר.

2.	
כְּשֶׁהַמִּשְׁטָר הִתִּיר, יוֹם אֶחָד,
אֶת דָּמָם שֶׁל אֶלֶף אֲנָשִׁים, לְלֹא
חֲקִירָה וּלְלֹא מִשְׁפָּט
שִׁבַּח שַׂר הַתַּעֲמוּלָה אֶת סַבְלָנוּתוֹ הָאֵינְסוֹפִית שֶׁל הַפִיהְרֶר
עַל שֶׁהִמְתִּין עִם הַטֶּבַח זְמַן רָב כָּל כָּךְ   
וְהִרְעִיף עַל פּוֹשְׁעִים טוֹבוֹת הַנָּאָה וּמִשְׂרוֹת מְכֻבָּדוֹת
בִּנְאוּם עַד-כְּדֵי-כָּך רָהוּט, 
שֶׁלֹּא רַק קְרוֹבֵיהֶם שֶׁל הַקָּרְבָּנוֹת
אֶלָּא גַּם רוֹצְחֵיהֶם, מֵרְרוּ אוֹתוֹ יוֹם בִּבְכִי.  

3.
וּכְשֶׁבְּיוֹם אַחֵר עָלְתָה סְפִינַת הָאֲוִיר הַגְּדוֹלָה שֶׁל הָרַיְךְ
בְּלֶהָבוֹת, כִּי מִלְּאוּ אוֹתָהּ בְּגָז דָּלִיק
כְּדֵי לַחְסֹךְ בַּגָּז הַלֹּא-דָּלִיק לְצָרְכֵי מִלְחָמָה
וְשַׂר הָאָוִירִיָּה הִצְהִיר, נֹכַח אֲרוֹנוֹת הַנִּסְפִּים, 
כִּי בְּשוּם פָּנִים לֹא יִפֹּל בְּרוּחוֹ 
הֵרִיעַ הַקָּהָל בִּתְשׁוּאוֹת. אֲפִלּוּ מִתּוֹךְ הָאֲרוֹנוֹת
אוֹמְרִים שֶׁנִּשְׁמְעוּ מְחִיאוֹת כַּפַּיִם.

4.
וְכַמָּה מֻשְׁלֶמֶת הַתַּעֲמוּלָה
לַזֶּבֶל וְלַסֵּפֶר שֶׁל הַפִיהְרֶר!  
מְאַלְּצִים כָּל אָדָם לִקְרֹא אֶת סִפְרוֹ שֶׁל הַפִיהְרֶר עַד הַסּוֹף
אֵיפֹה שֶׁלֹּא יִהְיֶה.
כְּדֵי לְקַדֵּם אֶת אִסּוּף הַזֶּבֶל הוֹכִיחַ עָצְמוֹ גֶרִינְג הָאַדִּיר
כַּזַּבְּלָן הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בְּכָל הַזְּמַנִּים
וּכְדֵי לְאַכְסֵן אֶת הַזֶּבֶל בְּלֵב בִּירַת הָרַיְךְ
בָּנָה אַרְמוֹן
שֶׁהוּא עַצְמוֹ גָּדוֹל כְּמוֹ עִיר שְׁלֵמָה.
 
5.
תּוֹעַמְלָן טוֹב
הוֹפֵךְ עֲרֵמַת זֶבֶל לְאַתָּר טִיּוּלִים.
כְּשֶׁאֵין שֻׁמָּן הוּא מוֹכִיחַ
שֶׁמָּתְנַיִם צָרוֹת הוֹלְמוֹת כָּל אִישׁ.
אֲלָפִים, הַשּׁוֹמְעִים אוֹתוֹ מִן הַכְּבִישִׁים הַמְּהִירִים,
שְׂמֵחִים כְּאִלּוּ הָיוּ לָהֶם מְכוֹנִיּוֹת.
עַל קִבְרֵי הָרְעֵבִים וְהַנּוֹפְלִים
נוֹטְעִים שִׂיחֵי דַּפְנָה. אֲבָל הוּא דִּבֵּר עַל הַשָּׁלוֹם 
עוֹד הַרְבֵּה קֹדֶם, כְּשֶׁהַתּוֹתָחִים עָבְרוּ בַּסַּךְ.

6.
רַק בִּזְכוּת תַּעֲמוּלָה מְעֻלָּה הִצְלִיחוּ 
לְשַׁכְנֵעַ מִילְיוֹנִים 
שֶׁהֲקָמַת הַוֶרְמָאכְט הִיא מִפְעָל לְמַעַן הַשָּׁלוֹם.
כָּל טַנְק חָדָשׁ הוּא יוֹנַת שָׁלוֹם
וְכָל גְּדוּד נוֹסָף הוּא הוֹכָחָה
לְאַהֲבַת הַשָּׁלוֹם.

7.
מוּבָן: גַּם אִם נְאוּמִים מְאַפְשְׁרִים הַרְבֵּה
הֵם לֹא מְאַפְשְׁרִים הַכֹּל. אֲחָדִים
כְּבָר שָׁמַעְנוּ אוֹמְרִים: חֲבָל
שֶׁהַמִּלָּה בָּשָׂר כְּשֶׁלְּעָצְמָהּ לֹא מַשְׂבִּיעָה, וַחֲבָל
שֶׁהַמִּלָּה חֲלִיפָה מְחַמֶּמֶת כָּל כָּךְ מְעַט.
כְּשֶׁשַּׂר הַתִּכְנוּן יִשָּׂא נְאוּם בְּשֶׁבַח 
רֶשֶׁת הַקּוּרִים הָאֲצִילִית
מוּטָב שֶׁלֹּא יֵרֵד גֶּשֶׁם, אַחֶרֶת
יַעַמְדוּ שָׁם מַאֲזִינָיו בְּכֻתֹּנְתֵיהֶם.

8.
וְעוֹד מַשֶּׁהוּ לְמַחְשָׁבָה
בְּעִנְיַן תַּכְלִיתָהּ שֶׁל הַתַּעֲמוּלָה: כְּכָל שֶׁיֵּשׁ בְּאַרְצֵנוּ יוֹתֵר תַּעֲמוּלָה 
כָּךְ יֵשׁ לָנוּ פָּחוֹת מִן הַשְּׁאָר.