כרמית רוזן

שני שירים

קהל יחיד

אַתָּה, קָהָל יָחִיד 
שֶׁלִּי, כְּבָר לֹא יָכֹל לִקְרֹא.
הַמֵּת-הַחַי בֵּין הַשּׁוּרוֹת 
מְכַחְכֵּחַ בִּגְרוֹנוֹ: הַהַצָּגָה 
מִתְקָרֶבֶת לְסוֹפָהּ. 

עִפְעוּף (שָׂקִית דְּמָעוֹת רֵיקָה)
יַרְעִיד אוֹת אוֹת 
כְּשֶׁאֶפְרֹק אֶת הַבִּימָה
לְהִסְתַּיֵּד כְּתָמִים שְׁחוֹרִים

עֲצֹם עֵינַיִם. כְּשֶׁאֶפְקַח 
הַכֹּל יִהְיֶה זְבוּבִים.

התבקעות

1

אֶהְיֶה מַלְכַּת הַנְּטִישׁוֹת הַמִּזְדַּקֶּקֶת 
שֶׁל עִיר הַמִּסְכְּנוֹת 
מִתְבַּכָּה בַּמִּטָּה בְּבֵית הַיְּתוֹמִים 
לֹא מְדַמָּה אֲפִלּוּ רֶגַע כְּאִלּוּ
שׂוֹחֶקֶת בְּבֵית הַיְּלָדִים 
נְצִיבֵי מֶלַח
אֶלֶּה הַדְּמָעוֹת שִׁלֵּשִׁים וְרִבֵּעִים


2
שָׁב וּמֵנִיחַ בְּפִי אֶת פִּטְמַת הַשָּׁד
הָרֵיק, תְּלָאוֹת הַמִּלְחָמָה 
וְכוּ'. הִנֵּה הַיַּדַיִם שֶׁהֵרִימוּ יֶלֶד
אָחֵר (לְךָ אָמְרוּ: אֵין בְּרֵרָה, חֲיָבִים 
לְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה) אוֹ הַזְּרוֹעוֹת שֶׁל אַבָּא שׁוֹמְטוֹת 
מֵתוֹת גַּם אוֹתִי. לִרְעֹב 
כְּשֶׁיֵּשׁ אֹכֶל בַּסְּבִיבָה, לְהִתְחַמֵּם
בְּקוֹנְיָאק, לֶאֱהֹב 
גּוּפוֹת. מַה שֶׁמֵּת הוּא בָּטוּחַ,
גַּם שִׁיר מְדַבֵּר אֶל קִיר.