סילאן דלאל

שני שירים

חלק

[כְּאָבָק, הִנְנִי חֵלֶק מִן הָעוֹלָם]

עוֹד דַּקּוֹת סְפוּרוֹת הַקָּרוּסֶלָה מִסְתַּחְרֶרֶת
וּמִסְתַּחְרֶרֶת וְאֵין לָהּ 
סִימָנֵי עֲצִירָה, זוֹ לֹא אֶפְשָׁרוּת, לֹא 
כָּאן לַעֲצֹר, לֹא דָּי לָהּ. לֹא תֶּחְדַּל.

הַחַמָּנִיּוֹת מַשְׁפִּילוֹת רָאשֵׁיהֶן
לְמַרְאָם שֶׁל אֵלּוּ שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים סוֹף,
מִתְחַנְּנוֹת לְצֵל וּלְחִבָּה.

[רֵיחַ גּוּפִי עוֹקֵץ]

מַה אוּכַל לוֹמַר לְאֵלּוּ הַמְּבַקְּשִׁים
לִישֹׁן עִמִּי אוֹ לְגַפֵּף אוֹתִי
אוֹ שֶׁאָשִׁיב לָהֶם אוֹתָן
מִלִּים נוֹטְעוֹת 
שֶׁיֹּאמְרוּ, אֲנִי רוֹאָה אֶת הַתְּמוּנָה שֶׁלִּי
תְּלוּיָה עַל הַקִּיר, אֲנִי הַמְּבַקֶּשֶׁת לְהַבְהִיר
אֶת עַצְמִי, לֹא הֶחְלֵטִית
עִם יָדַיִם נוֹטוֹת מַעְלָה בִּכְנִיעָה.
  

כסאות

חֻמָּהּ שֶׁל כַּף יָדוֹ מַרְדִּים אֶת חֻמּוֹ שֶׁל הַסַּנְטֵר
כְּשֵׁם שֶׁחֹם הַגַּלְגַּלִּים מַחְרִישׁ אֶת זְעָקוֹת הַכְּבִישׁ.
אִם יָסִיט (וְהוּא יָסִיט) אֶת הַוִּילוֹן
יִגָּלוּ לְעֵינָיו נוֹפֵי בִּנְיָנִים מְכֻסִּים בִּפְתִיתֵי שֶׁלֶג לְצַד
הַרְרֵי חוֹלִיּוֹת מִתְפַּזְּרוֹת לְכָל עֵבֶר 
שְׁמָמָה מֻחְלֶטֶת.

כָּךְ יְגַלֶּה, שֶׁמִּישֶׁהוּ מַבִּיט בּוֹ 
וְלֹא יוּכַל לְהֵרָדֵם, עַכְשָׁו הוּא שָׁקֵט יוֹתֵר 
מִטִּרְטוּר הַמָּנוֹעַ בִּידִיעָה שֶׁיַּחְזֹר לְבֵיתוֹ 
בַּקָּרוֹב יַעֲבֹר עַל פְּנֵי אוֹתוֹ הַשֶּׁלֶט
הַיּוֹם אוֹ אֶתְמוֹל (לֹא יִזְכֹּר), יְגַלֶּה 
שֶׁמִּישֶׁהוּ מַבִּיט בּוֹ, בְּאַהֲבַת הַמֶּרְחָק 
הַגְּדוֹלָה מִשֶּׁלּוֹ.

וְהַנֶּחָמוֹת יְמַהֲרוּ לְהַגִּיעַ, נִרְעָדוֹת וּמְכֻוָּצוֹת,
כְּדֵי לֹא לְהַפְתִּיעַ. (הִיא) תָּגִיב לַסִּיבִים הַזְּכוּכִיתִיִּים
בַּנְּעִימוּת הַמֻּכֶּרֶת, תֵּשֵׁב, תִּשְׂתָּרֵעַ
(כִּסְּאוֹת רַכֶּבֶת כְּמוֹשְׁבֵי אוּלַם קוֹלְנוֹעַ)
תְּחַכֶּה שֶׁהַבֹּקֶר יָאִיר עַל פָּנֶיהָ.

וּכְשֶׁהַמְּעִילִים יִתְחַכְּכוּ זֶה בַּזֶּה
וְהַשַּׁרְווּלִים יַעֲמִידוּ פָּנִים שֶׁאֵינָם מַכִּירִים,
תּוּכְלוּ לְהַפְנוֹת חִיּוּכִים זֶה לַזּוֹ
וְתִטְעַן שֶׁרָדְפָה אַחֲרֶיךָ לְכָאן, לְשָׁם
לְכָל מָקוֹם. לְכָל מָקוֹם.