מטעם שירה

אלי אליהו

ששה שירים

כל עוד נפשי

בּוֹאִי נַפְשִׁי (טְרֶמְפִּיסְטִית תְּמִימָה 
שֶׁאָסַף הַגּוּף), בּוֹאִי נֵצֵא לַמַּסָּע שֶׁמִּמֶּנּוּ 
לֹא נָשׁוּב. הַרְחֵק מִבַּיִת, מִיִּשּׁוּב, מֵהָאָדָם 
הַסָּבִיר. נִתְפַּתֵּל בַּכְּבִישׁ הַנִּכְרָךְ כְּנָחָשׁ 
סְבִיב גְּרוֹנָהּ הַנִּשְׁנָק שֶׁל הָעִיר. נַחְלֹף 
עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַמְּזֻפֶּתֶת. עַל פְּנֵי דְּרָכִים 
סוּגוֹת בְּבִנְיָנִים. עַד שֶׁיַּכְחִילוּ הַחַלּוֹנוֹת 
מֵרֹב יָם, עַד שֶׁתִּשְׁפֹּךְ הַשֶּׁמֶשׁ חַמָּתָהּ 
עַל הָאֲבָנִים, עַד שֶׁצָּהֳרַיִם חַדִּים 
יְשַׁסְּפוּ אֶת צַוְּארֵי הָעֵצִים. קוּמִי נַפְשִׁי, 
נִסַּע כָּעֵת. כָּל עוֹד נַפְשִׁי, בּוֹאִי.

ירושה

אֵינִי יָכוֹל לְלַמֵּד אוֹתָךְ דָּבָר. מַה יָכֹל לָדַעַת 
עַל חַיָּיו מִי שֶׁחַי פַּעַם אַחַת, וְאֵינוֹ יָכוֹל לָשׁוּב 
עַל עִקְּבוֹתָיו. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִנַּיִן מַגִּיעָה הַנְּשָׁמָה 
וְאֵיךְ נוֹצַר הַבָּשָׂר. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם יֵשׁ עֹנֶשׁ 
אוֹ שָׂכָר. אֵינֶנִּי יָכֹל לִפְסֹל אֲפִלּוּ אֶת הָאֱמוּנוֹת 
הַתְּפֵלוֹת בְּיוֹתֵר. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם אָדָם בּוֹחֵר 
אֶת גּוֹרָלוֹ, אוֹ אִם הוּא מִתְגַּלְגֵּל בְּגוּף אַחֵר. 
אֵינֶנִּי יָכוֹל לָדַעַת אִם הַזּוּלַת אֵינוֹ אֶלָּא מַבָּט
שני שֶׁל הָאֲנִי. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם אֲנִי הוּא
שֶׁנָּע בַּזְּמַן אוֹ שֶׁהַזְּמַן נָע בִּי. אֵינִי יָכוֹל לְלַמֵּד
אוֹתָךְ דָּבָר עַל הָעוֹלָם, בִּתִּי. זוֹ יְרֻשָּׁתִי.

עיר ובהלות

איך נָפְלָה עָלַי פִּתְאוֹם עִיר וּבֶהָלוֹת,
קוֹמוֹת עַל גַּב קוֹמוֹת, וְזִכְרוֹנוֹת חוֹלְפִים
בִּי כְּמוֹ מַעֲלִיּוֹת רֵיקוֹת, כִּי נָפְלָה 
עָלַי פִּתְאוֹם עִיר וּבֶהָלוֹת, וַאֲנִי אוֹמֵר:

"חַלּוֹן אֵינוֹ אֶלָּא רָצוֹן אַחֵר, פָּתוּחַ",
וַאֲנִי מַקְשִׁיב לָרוּחַ מִתְגּוֹשֶׁשֶׁת בַּתְּרִיסִים,
וּלִצְמַרְמֹרֶת הָעֵצִים הַנְּעוּצִים
כְּמוֹ חִצִּים בִּבְשַׂר הָאֲדָמָה. 

וַאֲנִי יוֹדֵעַ כִּי בִּדְמָמָה אֲנִי כּוֹתֵב
וּבִדְמָמָה נִמְחַק. אֲבָל מֻכְרָח אָדָם 
לְהַשְׁאִיר אַחֲרָיו סִימָנֵי מַאֲבָק.

צרור החיים

הִתְנַעֵר, מֵעָפָר קוּם, 
לְבַשׁ בִּגְדֵי עֲבוֹדָתְךָ, אֲבִי. 
טֹל אֶת הַמַּפְתְּחוֹת (שִׁקְשׁוּקם
נִדְמֶה עַתָּה כְּמוֹ הֵד פַּעֲמוֹנִים רָחוֹק),
אֶת הַכְּרִיכִים, אֶת מַטְבְּעוֹת הַכֶּסֶף, 
אֶת צְרוֹר הַחַיִּים הַזֶּה - הַפָּשׁוּט 
עַד עֶצֶב. עֲמֹד עוֹד פַּעַם 
אַחַת לְפָחוֹת עַל סַף 
הַדֶּלֶת, כְּאָדָם הַמִּתְעַתֵּד
לָשׁוּב לְבֵיתוֹ 
עִם רֶדֶת
עֶרֶב.

הציפור הצבועה

אֲנִי לֹא הִכֵּיתִי אֶת הַקָּשִׁישׁ שֶׁדָּם הִכְתִּים אֶת כֻּתְנָתוֹ הַלְּבָנָה,
וְלֹא אֲנִי יָרִיתִי בָּאִישׁ שֶׁעָמַד עַל גַּג הַמִּסְגָּד וּבְיָדָיו לְבֵנָה.
בְבֶטֶן הַטַּנְק קָרָאתִי אֶת "הַצִּפּוֹר הַצְּבוּעָה" ובְּעֶמְדַּת הַשְּׁמִירָה
כָּתַבְתִּי שִׁירָה (רַק הַמָּוֶת, יָדַעְתִּי, יְשַׁחְרֵר מִן הַשּׁוּרָה).

אֲבָל בַּלֵּילוֹת הִתְכַּסֵּיתִי כְּלִימָה אֲיֻמָּה, נַפְשִׁי הָיְתָה צְרוּרָה 
בִּצְרוֹר הָאַשְׁמָה, וְהַפַּחַד כִּרְסֵם כְּמוֹ חֻלְדָּה רְעֵבָה. טוֹב שֶׁהָיְתָה
לְפָחוֹת אַהֲבָה, כְּלוֹמַר מִישֶׁהִי לְהִתְקַשֵּׁר אֵלֶיהָ, וּלְהַקְשִׁיב
לְתֵל אָבִיב הַצּוֹחֶקֶת בָּהּ, כְּיֶלֶד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא בֵּן תְּמוּתָה.

יזכור

יוֹם יָבוֹא וְגַם הַמִּלְחָמָה 
הַזּוֹ תִּהְיֶה פֶּרֶק בְּסִפְרֵי הַלִּמּוּד.
תַּלְמִידִים יְשַׁנְּנוּ תַּאֲרִיכִים, שְׁמוֹת 
מִבְצָעִים, מַצְבִּיאִים, מְּדִינוֹת. 
תַּלְמִידוֹת מְשֻׁעֲמָמוֹת יְצַיְּרוּ לְבָבוֹת 
בְּמַחְבַּרְתָּן, מִישֶׁהוּ יְפַהֵק, 
מִישֶׁהוּ יְבַקֵּשׁ רְשׁוּת לָצֵאת. 
לְיַד הַלּוּחַ הַשָּׁחֹר
תִּנְזֹף הַמּוֹרָה בְּתַלְמִיד 
שֶׁלֹּא דִּיֵּק בְּמִסְפָּר 
הַקָּרְבָּנוֹת.