א. לוי
ארבעה שירים
הַכְוָנָה
וְהָיָה כִּי אֶשְׁקַע בְּתַרְדֶּמֶת, דַּע כִּי בַּמְּגֵרָה הַשְּׁבוּרָה שֶׁזָּנַחְנוּ, הָעֲמֻקָּה, גָּנַזְתִּי לְךָ הַנְחָיוֹת: דְאַג שֶׁהַחַלּוֹן הַגָּדוֹל יִהְיֶה מְעַט פָּתוּחַ, גַּם בַּחֹרֶף, כְּמוֹ תָּמִיד. אֶת הֶטֵּל הַבַּצֹּרֶת זְכֹר לְשַׁלֵּם לִפְנֵי הַהַתְרָאוֹת הָאַחְרוֹנוֹת. מִמּוּסְפֵי הָעִתּוֹנִים תִבְרֹר לִי רַק אֶת הַמִּלִּים הָאֲמִתִּיּוֹת. וּבַאֲשֶׁר לַמּוּסִיקָה – שְׁמֹר לִי עַל הָרֶפֶּרְטוּאָר הַקָּבוּעַ: אָלֶקְסְיוּ בַּבֹּקֶר, רוֹדְרִיגֵז לִפְנוֹת עֶרֶב, וָעֳפָרִים לִפְנֵי נְדוּדֵי הַשֵּׁנָה. לִפְנֵי שֶׁאֶשְׁקַע, עֹפֶר, לִפְנֵי שֶׁאֶשְׁקַע, קַח אוֹתִי לְאִיגוּאָסוּ. עֲשֵׂה זֹאת עַכְשָׁו.
נֶדֶר
מֵהַיּוֹם, כַּמָּה דְּבָרִים הוֹלְכִים לְהִשְׁתַּנּוֹת מִן הַשֹּׁרֶשׁ, מַמָּשׁ. לְדֻגְמָה, כְּבָר לֹא תִּרְאֶה אוֹתִי מְקָרֵב לְפִי סִיגַרְיָה מְעַט לִפְנֵי הַכְּתִיבָה, בְּמַהֲלָכָהּ, אוֹ כְּסוּג שֶׁל מַתָּת בְּעֶטְיָהּ – עַל הַחֶסֶד הַפִּתְאֹמִי – לְעַצְמִי, לָאֲוִיר, אוֹ לְךָ וּלְעֶצֶם קִיּוּמְךָ. זֹאת, לְמָשָׁל, בְּשֶׁל סִבּוֹת מְתֹעָדוֹת, אֲשֶׁר אֵין לְהַכְבִּיר, וְגַם אֵין לְהַמְעִיט בַּחֲשִׁיבוּתָן. כְּתַחְלִיף, אִם כֵּן, בְּרִגְעֵי הַבְּקִיעָה, תְּלֻוֶּינָה הַדְּקִירוֹת הַדַּקּוֹת בִּקְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת בַּאֲכִילַת פִּרְחֵי יַסְמִין גֶּזֶר אוֹ תְּאֵנָה.
הוּא רֹב הַזְּמַן
הוּא רֹב הַזְּמַן בֵּין הַחַיִּים לְבֵין הַמָּוֶת וְאִישׁ אֵינוֹ מַבְחִין בְּכָךְ, אוֹ כָּךְ נִדְמֶה לוֹ, פְּרָט אוּלַי לְכַלְבּוֹ. כְּשֶׁהוּא בַּחַיִּים, הוּא בְּתוֹכָם מַמָּשׁ, כְּמוֹ כַּדּוּר נוֹתֵב, אוֹ עֵץ-עָבֹת שֶׁשּׁוֹעֵט עַל בַּדָּיו מִתְּשׁוּקָה. וְיֶשְׁנָם דְּבָרִים שֶׁמַּכְנִיסִים אוֹתוֹ לְשָׁם, כְּמוֹ שׁוֹקוֹלָד מִסּוּג מְסֻיָּם, (מִטּוֹרִינוֹ), אוֹ סְתָם גְּלִידַת תַּפּוּז, אוֹ מֵי תַּפּוּז יָרֹק, שֶׁזֶּהוּ שְׁמוֹ שֶׁל הַבֹּשֶׂם שֶׁלּוֹ, בְּתַרְגּוּם חָפְשִׁי מִצָּרְפָתִית. אַךְ רְאֵה, כָּךְ קוֹרֶה לִי בַּבְּקָרִים: גּוּפִי נִצְמָד לִרְגִיעַת הַיָּם וְשׂוֹחֶה אֶל שׁוֹבֵר הַגַּלִּים. אֲנִי נִתְלֶה עַל יְסוֹדוֹת מֻעֲרָמִים, שֶׁהֵם מֵעֵין שִׁרְיוֹן. אֲנִי רוֹצֶה לִזְרֹם לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַיָּם, אוֹ שֶׁכֹּחוֹת הַמַּיִם יִינְקוּ אוֹתִי מַטָּה בְּלִי רְסִיסִים וּקוֹלוֹת מְיֻתָּרִים, לִהְיוֹת מוּנָח בִּמְחִילָה בְּנִבְכֵי הַסְּלָעִים הַגְּדוֹלִים.
זֶה הַמָּעוֹן, לֹא בִּשְׁבִילִי
לָמָּה אַתָּה לֹא בָּא לְבַקֵּר אוֹתִי, יָא-בָּא, שֶׁאֲנִי — כְּבָר בְּמָקוֹם אַחֵר. זֶה הַמָּעוֹן, יָא-בָּא, לֹא בִּשְׁבִילִי. תֵּן לִי חֲצִי גְּרוּשׁ, שֶׁאֲנִי אֶקַּח מוֹנִית, הַבַּיְתָה. תֵּן לִי סִיגַרְיָה, נִהְיֵתִי חוֹלֶה כָּאן, אֲנִי