MITAAM

חמוטל בר-יוסף

שלושה שירים

למי אכפת

לְמִי אִכְפַּת אִם אַרְבָּעָה
אוֹ שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים יֵשׁ לִי?
אֲנִי, שֶׁאַף פַּעַם לֹא הִצְלַחְתִּי
לִקְלֹעַ לַסַּל מִשּׁוּם כִּוּוּן,
שֶׁהַיָּקָר מִכָּל הוֹלֵךְ אֶצְלִי תָּמִיד לְאִבּוּד,
עוֹנָה "שְׁלוֹשָׁה" וְלִפְעָמִים יוֹצֵא לִי "אַרְבָּעָה",
וְתָמִיד הַמִּסְפָּר לֹא נָכוֹן.

הנחירות

לְהַעִיר אוֹתְךָ אוֹ לֹא לְהַעִיר אוֹתְךָ?
הַנְּחִירוֹת מִדַּרְדְּרוֹת בִּזְחִילָה בִּמְחִילוֹת אָזְנַי,
מִתְגַּבְּרוֹת בְּדַרְכָּן עַל מַהֲמוּרוֹת בִּלְתִּי נִרְאוֹת,
שׂוֹרְטוֹת אֶת שְׁנָתִי בְּסַכִּין שֶׁלּּא הֻשְׁחַז כַּהֲלָכָה,
מְיַבְּבוֹת בְּהִתְמַכְּרוּת מְחֻסְפֶּסֶת, מִשְׁתַּרְבְּבוֹת
לְעֶבְרִי בְּהִתְמַסְּרוּת לֹא מֻכֶּרֶת, מְסַמְּנוֹת בִּי חָרִיץ יָשָׁר
וּבִתְנוּפָה אַחַת קוֹרְעוֹת וּמְקַלְּפוֹת אֶת הָעוֹר יַחַד עִם הַשֵּׂעָר
מֵעַל הַנְּחִירָה הַקַּלָּה, הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁהִשְׁמִיעוּ אָז פָּנָיו הַחִוְּרִים,
הַמֻּפְנִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, כְּשֶׁמָּצָאתִי אוֹתוֹ גּוֹסֵס עַל הָרִצְפָּה.

שיפוד

רַק כְּשֶׁאֶגְמֹר לִכְתֹּב אֶת הַשִּׁיר
וְאוֹחַז אֶת כֻּלּוֹ בְּכַפִּי
זָקוּף, מַבְהִיק וּמְחֻדָּד כְּשִׁפּוּד –

תִּזַּלְנָה,
תִּזַּלְנָה דְּמָעוֹת מֵעֵינַי.