הילה להב
אושר
עולם
בָּעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ לִי כָּל מַה שֶׁאָדָם יָכוֹל לְבַקֵּשׁ לוֹ לוּ הָיִיתִי אָדָם, הָיִיתִי וַדַּאי מְאֻשֶּׁרֶת מְאֹד.
חלון
יֵשׁ לִי חַלּוֹן. אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁיֵּשׁ תּוֹעֶלֶת בְּחַלּוֹן. אִם מַבִּיטִים בַּחַלּוֹן רוֹאִים רִצְפָּה וַאֲנִי יוֹדַעַת בְּוַדָּאוּת שֶׁיֵּשׁ תּוֹעֶלֶת בְּרִצְפָּה: שֶׁלֹּא כְּמוֹ הָאֲוִיר שֶׁלִּי, אֲנָשִׁים הוֹלְכִים בָּהּ וַאֲנִי רוֹאֶה שֶׁלִּבָּם מָלֵא
רגליים
אֲנִי רוֹאָה אֶת רַגְלֵיהֶם וַאֲנִי בְּטוּחָה שֶׁיֵּשׁ תּוֹעֶלֶת בְּיַצִּיבוּת. הָיִיתִי מַחְלִיפָה כַּמָּה נוֹצוֹת זָנָב בְּמִדָּה הֲגוּנָה מִמֶּנָּה. גַּם כְּשֶׁהֵם בּוֹכִים, רַגְלֵיהֶם יְצִיבוֹת וַאֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁיֵּשׁ תּוֹעֶלֶת בְּאָדָם שֶׁאֶפְשָׁר לִבְכּוֹת בְּגִינוֹ
אדם
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָדָם מִשֶּׁלּוֹ עִם רַגְלַיִם וְהַיֶּתֶר הוּא וַדַּאי אָדָם מְאֻשָּׁר מְאֹד
אושר
נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ תּוֹעֶלֶת בְּאֹשֶׁר. לוּ הָיִיתִי אָדָם, הָיִיתִי מַשִּׂיגָה לִי כְּבָר מִדָּה הֲגוּנָה מִמֶּנּוּ וְהָיִיתִי קוֹנָה לִי גַּם רִצְפָּה מִשֶׁלִּי לְהִתְהַלֵּךְ בָּהּ.
*
הָעוֹלָם נָהָר וְהַשָּׁמַיִם גֶּשֶׁר גָּבוֹהַּ מֵהַצִּיל אָכַלְתִּי אֶת כָּל הַדָּגִים. נִדְמֶה לִי שֶׁבַּקַּרְקָעִית תַּחַת רַגְלַי בְּרִיּוֹת פּוֹרְשׁוֹת כָּנָף וּמַנְמִיכוֹת עוּף