חגית סבג
שלושה שירים
בפתיחת החלון בבוקר
נִכְנָס אוֹר וְהוּא חֲלַקְלַק וּמֵאִיר בְּכָל זֹאת אֶת מָה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לְהָאִיר. מָה שָׁם? מַשֶּׁהוּ מִשָּׁם אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת, בְּתוֹךְ הַחֶדֶר הוּא לֹא קָם. שָׁכַחְתִּי אֶת הַתְּנוּעָה הַפּוֹתַחַת לִרְוָחָה, הַמַּכְנִיסָה לָחֶדֶר.
בית
כֹּל יוֹם אַחַר-הַצָּהֳרַיִם, עִם נוֹצוֹת תְּעוּפָה שְׁבוּרוֹת, אַתְּ מְנַסָּה לְהִכָּנֵס לְכָאן מִן הַחַלּוֹן. נִמְלֶטֶת מִלַּהֲקַת צִפּוֹרִים כֵּהַת-כָּנָף. אֵל הַחַלּוֹן הַנַּרְקוֹטִי הַזֶּה אַתְּ נִדְחֶפֶת. מבַּחוץ אַתְּ רוֹאָה בּוֹ מִטָּה וּמַצָּעִים טוֹבִים וְתַנּוּר גָּדוֹל. אֶל הַהִשְׁתַּקְּפוּת הַזֹּאת אַתְּ נֶחְבֵּטֵת. זֶה גְּבוּל לֹא גְּבוּל, עֵירֹם וּזְכוּכִיתִי, גַּם לוֹ יֵשׁ טֶבַע לְהַכְאִיב. בְּדַרְכּוֹ הַלֹּא נֶחְרֶצֶת הוּּא קוֹרֵא לָךְ לְהִכָּנֵס, כֹּל יוֹם. יוֹתֵר טוֹב לֹּא אֶתֵּן לָךְ לְהִכָּנֵס, אַנִּיחַ לָךְ לְהִשָּׁמֵר לָךְ, עֵרָה מֵעֵבֶר לַשְּׁמָשׁוֹת.
מרחקים לעבור
אַתָּה מַגִּיעַ מִמֶּרְחַקִּים וְנִכְנָס אֵלַי הַבַּיְתָה. לֹא רָאִיתִי אוֹתְךָ קֹדֵם, כְּשֶׁהִסְתַּכַּלְתִּי מֵהַחַלּוֹן. הָיוּ שָׁם אֲנָשִׁים עִם מִטְרִיּוֹת. אַתָּה נִכְנָס צְרוּב שֶׁמֶשׁ וּמְסַבֵּך אֵת הַמְּקוֹמוֹת. מֵאֲחוֹרֵי גַבְּךָ אֲנִי רוֹאָה בִּקְתַּת קַשׁ וְחוֹל לָבָן וְרַךְ מְנֻקָּד דְּקָלִים. אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁלְּפָנֶיךָ מוּנָח יָם. אֲנַחְנוּ נִצָּבִים בְּנוֹפִים שונים. זֶה לֹא מֶרְחָק לַעֲבֹר בְּמוֹנִית, רַק לָחֲצוֹת אוֹתוֹ בְּשֵׁנָה. מִתּוֹךְ מִטָּה בְּדִירָה עִירוֹנִית גשומה, אֲנִי מְכִינָה שְׁתֵּי כּוֹסוֹת תֵּה וְשׁוֹתָה אוֹתָן בִּיחִידוּת.