אודי לזר

אבא, אמור לי את כל התורה על רגל אחת!

כְּשֶׁהִכְנִיסוּ
אֶת הַבַּרְזֶל לְתוֹךְ הָרֶגֶל.
אַתָּה יוֹדֵעַ מַה זֶה לֹא לָדַעַת
אִם עוֹד תֵּלֵךְ?
הִרְגַּשְׁתִּי אוֹתְךָ מִתְעַסֵּק אִתִּי כָּכָה
בְּכָל הָרְצִינוּת.
אָז קָרָאתִי אֵלֶיךָ וּמִיָּד צָנְחָה עָלַי שׁוּרָה:
"חַיָּל בְּלִי רֶגֶל אֵינוֹ חַיָּל – הוּא הַכָּאוֹס!
(זֹאת שִׁירָה!)
וְגַרְבַּיִם בָּאִים בְּזוּגוֹת (אֲבָל הֵם בּוֹדְדִים מְאֹד)
(זֹאת שִׁירָה!)
וְכַדּוּר הָעוֹלָם עָגֹל זֶה רַע? זֹאת שִׁירָה!
וְצָרִיךְ לִהְיוֹת שָׂמֵחַ! –

אֲבָל
אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לִהְיוֹת שָׂמֵחַ
כְּשֶׁהַשָּׁכֵן צוֹרֵחַ,
גַּם כְּשֶׁאֲנִי מְאֻשָּׁר
אֲנִי רוֹעֵד מִפַּחַד, בְּעִקָּר
כְּשֶׁאֲנִי מְאֻשָּׁר.

אָה...
אֵיזוֹ אֲנָחָה
נִפְלְטָה
לְךָ פִּתְאוֹם בֵּין הַשַּׁוַארְמָה לַפִּצּוּצִיָּה
אֲפִלּוּ מְנַקֶּה הָרְחוֹבוֹת הָאֶתְיוֹפִּי חִיֵּךְ
וְהִמְשִׁיךְ לְמַלְמֵל לְעַצְמוֹ.
אִם לֹא הָיְתָה פֹּה נֶפֶשׁ אַחַת לְהָבִין
אוֹתְךָ – אַתָּה תֵּדַע – מְנַקֶּה הָרְחוֹבוֹת הֵבִין!
מֵהַסּוֹף לַהַתְחָלָה.
(מֵאֲחוֹרֵי הַבֶּכִי הַשְּׁרָבִי שֶׁלְּךָ
צוֹחֶקֶת לָעַד גֻּלְגֹּלֶת.
וְאַתָּה עֶבֶד לִשְׁנֵי אֲדוֹנִים:
הַלָּבָן הַנִּסְתָּר מֵאֲחוֹרֵי
הַשָּׁחֹר הַשָּׂעִיר).
אַתָּה בֵּן 412, בֶּנְאָדָם,
וְאַתָּה יָשֵׁן בִּזְרוֹעוֹת
הַגּוֹרִילָה שֶׁל הַבּוּרְגָּנוּת.
אַתָּה מוֹצֵא אֶת עַצְמְךָ
מַשְׁתִּין בִּישִׁיבָה, סוֹפֵר
אֶת זְבוּבֵי הָאַמְבַּטְיָה.
הֵם חַיִּים עַל מַיִם וְאַתָּה מִתְפַּעֵל.
הָיִיתָ פַּעַם יֶלֶד מְתֻלְתָּל שֶׁדָּהָה –
גַּם אוֹתוֹ מְנַקֶּה הָרְחוֹבוֹת גּוֹרֵף
אֶל הַפַּח, וּמוֹסִיף עָלָיו
בְּדָלֵי אֲהָבוֹת
וִיבָבוֹת
וְאֶת כָּל מַה שֶׁהַקַּיִץ שׂוֹרֵף.
הַחֹרֶף
אִכְזֵב נוֹרָא הַשָּׁנָה.