ליאורה בינג-היידקר

מחיקון

עִם עֶרֶב מָחַקְנוּ 
אֶת פָּנֵינוּ, כִּמְסִירוֹת אִפּוּר.

רַק תְּנוּעַת הַיָּד חָשָׁה אֶת עַצְמָה מִכֹּחַ הַכְּבִידָה,
בְּמֶחֱוָה שֶׁיָּדְעָה אֶת הָאֲוִיר בְּאָבְדָּנוֹ –
	
*

הָעָיִן רוֹאָה אֶת עַצְמָה, מְלַטֶּפֶת
אֶת קְצֵה הַיֵּש

וּכְמוֹ נֵר הַבְדָּלָה נֶחְרָךְ,
הַחֹשֶׁךְ עוֹלֶה בָּאֵשׁ.

*

אֲנִי הוֹזָה אוֹתָךְ בְּהָקִיץ וּמוֹצֵאת  בְּחֵיקֶךְ 
אֶת הֵעֲדְרִי.

אִם תָּמוּתִי 
עַכְשָׁו, מִי יִרְאֶה אוֹתִי?

כְּמוֹ יַלְדָּה אֲנִי מַפְצִירָה בָּךְ, אֲפֵלָה.
רְאִי: זֶה לא הַפַּחַד, זֹאת אַהֲבָה.


*

בַּבֹּקֶר מַפְצִיעָה כָּאן הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת. בַּבֹּקֶר –
אַתְּ בּוֹצַעַת לֶחֶם כְּמוֹ חֶלְקַת אֱלֹהִים.

אֲבָל בִּקְצֵה הַלֶּחִי
כְּבָר פּוֹצַעַת

סַכִּין. 

*

הִנֵּה אֲנִי נִקְלֶפֶת. מַזְקִינָה. 
לְשׁוֹנוֹת אֵשׁ נִשְׁלָפוֹת מִפִּי:
כָּזָב, 
כָּזָב הַדָּם 
הַנִּתָּז עַל הַמַּחְתָּה!

לְשָׁוְא נִדְרֹשׁ אֶת הַמּוּבָן מֵאֵלָיו. 
הֲנִיחִי לתִּמְרוֹת הֶעָשָׁן,
לְשׁוֹנִי כְּבֵדָה. 

*

הַיּוֹם יִתְקַלֵּף מִגּוּשֵׁי הַבֵּטוֹן 
וְהַשֶּׁמֶשׁ תָּשׁוּב וְתִשְׁקַע. 
כַּךְ יִהְיֶה תָּמִיד.
כַּךְ הָיָה.

*

"כַּמָּה הֶאֱפַרְתְּ" –  אָמַרְתְּ.

"הַיָּפֶה אֵינוֹ אֶלָּא תְּחִלָּתוֹ שֶׁל הַנּוֹרָא" 
וְהַיָּפֶה הָיָה חָפוּן בָּנוּ, אָבוּד לָעָד
קָרוֹב לַלֵּב כְּמוֹ פְּעִימָה. 

*

מַסְכִּינָה לַחֹשֶׁךְ.
אֲנִי מִתְעַטֶּפֶת בָּךְ: 
הַכְּאֵב קָרוֹב לַהַבְלָגָה.

*

גִּשְׁמֵי בְּרָכָה יָבוֹאוּ –
אַתְּ תַּעַזְבִי וּמְסִלַּת הַלַּיְלָה תַּסִּיעַ
אֶת הַמַּיִם מִשְׁפֵלַת הַחוֹף 
אֶל פְּנִים הַיַּבָּשָׁה.

הָרוּחַ יְשַׁנֵּס מָתְנָיו   
סְבִיב נָהֲמַת הַלֵּב וּמָחָר 
הַמִּתְעַמְּלִים יַחַזְרוּ בְּפָנִים חֲתוּמוֹת 
אֶל שְׁכִיבוֹת הַסְּמִיכָה.