ליאורה בינג-היידקר

שני שירים

אָמְרוּ לָנוּ שֶׁנְּקֻדּוֹת הָאוֹר נוֹבְטוֹת לִפְנוֹת עֶרֶב, 
כְּשֶׁקּוֹלָם שַׁל הַמְּשׁוֹרְרִים מַעֲמִיק וְנוֹסָף לוֹ גָּוָן חַם, לא לוֹהֵט מִדַּי, שֶׁל שְׁקִיעָה.
אֲנָחְנוּ, הַנָּשִׁים הַזְּקֵנוֹת, פָּסַעְנוּ בַּשָּׂדֶה שׁוֹתְקוֹת, שְׁחוּחוֹת גֵּו
וְחִפַּשְׂנוּ אֶת הַנְּקֻדּוֹת.
הָיוּ בֵּינֵינוּ יְתוֹמוֹת, אַלְמָנוֹת הָיוּ
קְשִׁישׁוֹת שֶׁהִתְחַפְּשׂוּ לִילָדוֹת קְטַנּוֹת וּנְעָרוֹת קְשִׁישׁוֹת.
הַהוֹוֶה הַנִּצְחִי שֶׁל הַשִּׁיר שִׁטָּה בָּנוּ וְהִרְחִיק אֶת בָּתָיו לֶעָבָר. 
רָצִינוּ לְהִזְדַּקֵּף וּלְהוֹכִיחַ אֶת חַפּוּתֵנוּ מֵרַחֲמִים עַצְמִיִּם, 
אֲבָל הַמַּקְהֵלָה הַיְּוָנִית שֶׁהִסְתַּתְּרָה מֵעֵבֶר לִשְׂדֵרַת הַבְּרוֹשִׁים לָחֲשָׁה 
שֶׁאִישׁ אֵינוֹ מְעֻנְיָן בְּהוֹכָחוֹת. 
הָרָקִיעַ הֶחְשִׁיךְ.
בִּקְצֵה הָאֹפֶק רָאִינוּ רַעַד כָּתֹם. 

▪ ▪ ▪

עָנָן אֲפַרְפַּר הִתְרוֹמֵם מֵעַל לַשָּׂדֶה –
הָאִם הָיוּ אֵלֶּה שַׁרְשִׁירִים? וְאִם הָיוּ, מֵאַיִן בָּאוּ וּלְאָן הָלְכוּ,
וְעַל שׁוּם מַה הִמְרִיאוּ לַשְּׁחָקִים?

רַבִּים סָבְרוּ שֶׁהֵם נִמְנִים עִם הַמִּינִים הַנִּכְחָדִים,
אֲבָל אֲנַחְנוּ זִיהִינוּ בְּמִלְמוּלָם אֶת קוֹלֵנוּ, בְּכַנְפֵיהֶם –
אֶת עֶרְגַּתֵנוּ הַכְּמוּסָה לַמֶּרְחָבִים.

הָיִינוּ הֲגוּנִים. סִיַּגְנוּ אֶת מִמְצָאֵינוּ בַּנּוֹקְדָנוּת הָרְאוּיָה.
הִסְבַּרְנוּ פָּנִים, וּפָנֵינוּ נוֹתְרוּ חֲתוּמִים. 
גַּם אִם הִתְקַשֵּׁינוּ לְהַסְבִּיר אֶת פֵּשֶׁר הַדְּבָרִים
מָצָאנוּ לָהֶם נִמּוּקִים מְלֻמָּדִים.
 
חָשַׁקְנוּ שְׂפָתַיִם. אֱלֹהִים –
כַּמָּה שְׂפָתַיִם חָשַׁקְנוּ 
שָׁעָה שֶׁגָּרַסְנוּ דְּבָרִים קָשִׁים 
לְחַשֵּׁל בָּהֶם אֶת חַיֵּינוּ הַקַּלִּים כִּפְרוּטָה.

בְּנוֹת יַעֲנָה שֶׁבֵּינֵינו טָמְנוּ אֶת רָאשֵׁיהֶן בַּחוֹל
רַכּוֹת-לֵב זָרוּ אַבָק בְּעֵינֵי הַקְּטַנְטַנִים.
הָיוּ שֶׁצָּרְחוּ שִׁירִים מֵאֲחוֹרֵי מִיקְרוֹפוֹן וּמִשְׁקְפֵי-שֶׁמֶשׁ כֵּהִים,
הָיוּ שֶׁצָּרְכוּ אֶת שִׁירֵיהֶם בְּחַדְרֵי-חֲדָרִים כְּמוֹ פַּת אַחֲרוֹנָה.
 
אֶת הַיָּפִים שֶׁבִּגְבִיעֵי הַבְּדֹלַח הִגְבַּהְנוּ
וְהֵרַקְנוּ אֶל פִּינוּ יָיִן אָדֹם מִבָּצִיר מְשֻׁבָּח, 
כְּדֵי שֶׁגּוּפוֹ הֶעָגֹל יְחַבֵּק אוֹתָנוּ 
בְּרֵיחַ הַגֶּשֶׁם. 

הָיִינוּ זְהִירִים. רַק מְתֵי-מְעַט שָׂמוּ נַפְשָׁם בְּכַפָּם.
עַיִן בְּעַיִן הִבַּטְנוּ עַל פִּי תְּהוֹם:
וְהָאַיִן – הֵישִׁיר בָּנוּ מַבָּט.