ליאורה בן יצחק
שני שירים
איני צריכה סיבה
אֵינִי צְרִיכָה סִבָּה לִשְׂמֹחַ. הַיּוֹרֶה מְנַקֶּה אֶת מָה שֶׁנִּשְׁאַר, מְחַדֵּד אֶת מָה שֶׁחָשׁוּב. וַאֲנִי רוֹאָה אֶת עַצְמִי חֲשׂוּפַת רֹאשׁ, שָׁרָה. כְּשׁהאוֹקטָאבוֹת עוֹלוֹת, קוֹצִים מִזְדַּקֵּרִים מִתּוֹךְ שְׂעָרִי שֶׁגֻּלַּח. אֲנִי חֲדָשָׁה בְּתוֹךְ יוֹם חָדָשׁ חֲלוֹמוֹתַי סוֹבְבִים עָדִין עָדִין פֶּן אֶתְרַסֵּק. אֵינִי צְרִיכָה לָצֵאת לָרְחוֹב לְצַלֵּם אֶת הַחַיִּים הַגָּרִים אִתִּי בְּתוֹךְ אוֹתוֹ תַּשְׁלִיל.
בשקט
מְרֻכֶּזֶת בְּמִלִּים שֶׁל שִׁיר שֶׁאֶכְתֹּב, אֵינִי פְּנוּיָה לַחֲשֹׁב עַל הַלֶּחֶם, שֶׁשָּׁכַחְתִּי בַּסּוּפֶּר. בָּנַי רוֹקְדִים וְשָׁרִים אוֹתִי עַד קְצֶה הַחֹשֶׁךְ, שִּׂמְחָה גָּרָה עַל לְשׁוֹנִי הַפְּנִימִית. אוֹתָם גַּעְגּוּעִים, עֲטוּפִים בִּנְיָר מַרְגָּרִינָה נִפְתָּחִים בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ. הַזְּמַן הַזּוֹכֵר דּוֹאֵג לְכָל מָה שֶׁחָשׁוּב: לְנַקּוֹת אֶת הַבַּיִת, לְקַפֵּל כְּבִיסָה. הַכֹּל נַעֲשָׂה בִּזְמַן שֶׁאֲנִי מַפְשִׁיטָה שִּׁירִים עַל עֵצִים בָּעִיר