MITAAM SHIRA

חזרה לדף הבית

שחר-מריו מרדכי

שני שירים

רעש

שִׁשָּׁה יָמִים לִפְנֵי הַרַעַשׁ קִפְּצוּ בְּמוֹחִי אַלְפֵי קַרְפָּדוֹת-מַחְשָׁבָה
וּמִלְּאוּ אֶת רִצְפַּת חֲדַר הַשֵּׁנָה.

לְמָחֳרַת נִמְלְאוּ הַצִּפָּרִים חֹסֶר
מְנוּחָה, וְנָטְשׁוּ אֶת כְּתֵפַי.

אַרְבָּעָה יָמִים לִפְנֵי הָרַעַשׁ, יָצְאוּ לִי מִכָּל הַחֹרִים
הַטֶּרְמִיטִים, וְכִרְסְמוּ לִי סְפֵקוֹת. גַּם בִּטְּחוֹנוֹת.

שְׁלֹשָׁה יָמִים לִפְנֵי. מַבַּטֵי תְּחִינָה כַּלְבִּיִּים נִנְעֲצוּ בְּעֵינַי
לְכַתֵּר אֶת הַבָּיִת סָבִיב כְּאִלּוּ יֵשׁ צַיָּד שֶׁיָּכוֹל

יוֹמַיִים לָרַעַשׁ הָלַם אַרְיֵה בְּראשׁוֹ נֶגֶד סוֹרְגֵי
חַלוֹנוֹת הֶחָזֶה.

בַּיּוֹם שֶׁלִּפְנֵי הָרַעַשׁ שָׁעֲטוּ עֲדָרִים שֶׁל פִּילִים וְאַיָּלִים
וְהִפִּילוּ חִתִּתָם בְּלִבִּי, בְּלִבִּי; טָרֹף טֹרַף הַבָּיִת אָבָק-מָה-אָבָק

אֲבָל אַיִל אָבוּד אֶחָד נִקְלַע אֶל סַף ראשִׁי, נֶאֱחַז בִּסְבַךְ
סַעַרוֹתַי.

וְאָז, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי הָרַעַשׁ
לא בָּא. רַק מַשַּׁב רוּחַ שֶׁל
שֶׁקֶט הִרְעִישׁ
בַּעֲנָפִים. הָאָדָמָה עָמְדָה
כִּפְלָדָה. מָה נָע וָנָד?
אֲנִי –
חַיַּת הַשָּׂדֶה.

סדר

הֶחְזַרְתִּי אֶת הָאָבָק לַמַּטְלִית
וְאֶת הַסְּפָרִים לַכּוֹנָנִית
אֶת הַנַּיֶּרֶת לַתִּיקִיוֹת
וְאֶת הַכֵּלִים לְמִתְקַן הַיִּבּוּשׁ
אֶת הַכְּבִיסָה, שֶׁטֶּרֶם קִפַּלְתִּי, לָאָרוֹן
וְאֶת זוֹ שֶׁטֶּרֶם כִּבַּסְתִּי – לַמְּכוֹנָה.
וּפִתְאוֹם שׁוּב רוֹאִים מִרְצָפוֹת,
הַשָּׁיִשׁ גָּלוּי, דָּבָר לא מַסְתִּיר לַכִּסֵא אֶת
הַמִּשְׁעֶנֶת. הַשֻּׁלְחָן חָשׂוּף, הַמִּרְפֶּסֶת רְאוּיָה.
וְהַבָּיִת רָוַח.
הַכָּל שָׁב עַל מְקוֹמוֹ, וְהֵשַׁבְתִּי אֶת הַמֶּרְחָב
לַבְּדִידוּת.