חיה משב

שלושה שירים

אושר

אֹשֶׁר? מַה שְׁלוֹמְךָ, אֹשֶׁר?
אֵיפֹה אִמָּא, אֹשֶׁר? מִתְקַלַּחַת?
מַה עוֹשֶׂה אַבָּא, אֹשֶׁר? 
מְתַקֵּן אֶת הָאוֹטוֹ? בְּאֵיזֶה צֶבַע הָאוֹטוֹ, אֹשֶׁר?
אָדֹם? גַּם לְךָ יֵשׁ מְכוֹנִיּוֹת, אֹשֶׁר?
מַשָּׂאִית? וּלְאָן אַתָּה נוֹסֵעַ אִתָּהּ, אֹשֶׁר?
רָחוֹק, לַגִּנָּה, וְאֵיפֹה אִמָּא, אֹשֶׁר?
מִתְלַבֶּשֶׁת, וְאַבָּא? מְתַקֵּן אֶת הַדֶּלֶת? בְּאֵיזֶה צֶבַע הַדֶּלֶת, אֹשֶׁר? לָבָן?
גַּם לְךָ יֵשׁ צַעֲצוּעִים בְּצֶבַע לָבָן, אֹשֶׁר?
כַּדּוּר? רוֹצֶה לְשַׂחֵק? תִּמְסֹר לִי וְתַקְשִׁיב אֵיךְ אֲנִי תּוֹפֶסֶת, טוֹב, אֹשֶׁר?
וואו, זֶה הָיָה גָּבוֹהַּ, עַכְשָׁו, תִּהְיֶה יֶלֶד טוֹב, אֹשֶׁר
וְתִמְסֹר נְשִׁיקָה לְאִמָּאוְאַבָּא
בִּשְׁמִי

מחשבות על שתי עוגיות

אָכַלְתִּי כְּבָר שְׁתֵּי עוּגִיּוֹת "חַיְכָנִים" וַעֲדַיִן אֵינִי שְׂמֵחָה
אֶת הַשְּׁלִישִׁית אֲנִי אוֹכֶלֶת רַק בִּגְלַל שֶׁאָכַלְתִּי אֶת הַשְּׁנִיָּה, עַכְשָׁו 
יֵשׁ לִי בְּחִילָה
	
אֲנִי קוֹרֵאת שִׁיר עִם הַמִּלָּה 'תְּהוּדָה'
וְחוֹשֶׁבֶת כַּמָּה זְמַן לֹא הִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בָּהּ וְכַמָּה הִיא עֲמֻקָּה
אֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת סְבִיבִי וְהַחַלּוֹן הוּא חַלּוֹן שֶׁרוֹאִים מִמֶּנּוּ 
אַנְטֶנָה וְדוּדֵי שֶׁמֶשׁ, כַּמָּה עֵצִים, וְעַל הַמַּשְׁקוֹף חִרְיוֹנֵי יוֹנִים 
שֶׁהָפְכוּ שְׁחֹרִים, וְאַף אֶחָד מֵהֶם אֵין בּוֹ תְּהוּדָה

אַחֲרֵי טִפּוּס עַל קִירוֹת לְבָנִים, הִגַּעְתִּי עִם הַמַּבָּט אֶל צִיּוּר לִילָדִים
שֶׁצִּיַּרְתִּי לִפְנֵי שָׁלוֹשׁ שָׁנִים. יֵשׁ בּוֹ שֶׁמֶשׁ וְעָנָן, כְּבָשִׂים 
וּשְׁתֵּי יְלָדוֹת-פֵיוֹת עִם זֵרֵי פְּרָחִים
וּמִכָּל הַפְּרָטִים נוֹתַרְתִּי עַל הֶעָנָן
עָגֹל וּמָלֵא, בְּקַוִּים חֲזָקִים, שְׁנֵי צְבָעִים בִּלְבַד: 
תְּכֵלֶת וְלָבָן (אַחֲרֵי הַכֹּל, זֶה צִיּוּר יְלָדִים)
אֲבָל אֵיזֶה מַאֲבָק הֵם מְנַהֲלִים

אֶתְמוֹל הֶחְזַקְתִּי תִּינוֹק (לֹא שֶׁלִּי) עִם לְחָיַיִם תְּפוּחוֹת
וּפִתְאוֹם הַחֲצָאִית שֶׁלָּבַשְׁתִּי הָפְכָה לְשִׂמְלָה וְיָדַעְתִּי מַה לַעֲשׂוֹת

(מלח)

מַה שֶׁהִיא רוֹצָה 
זֶה מֶלַח; תְּנוּעוֹת אֶקְסְטָטִיּוֹת
מֵהַיָּד לַפֶּה
עַד שֶׁתִּצְרֹב לָהּ הַלָּשׁוֹן 
וְתִתְמַלֵּא בְּלִיטוֹת

גַּם כְּאֵב צָרִיךְ לְגָרֵד
לְעִתִּים הוּא נִרְדָּם בַּגּוּף
בְּעִקָּר בַּזְּרוֹעוֹת
יָשֵׁן מֵעָלָיו
לָכֵן תֵּלֵךְ אֶל קֶרֶן הָרְחוֹב

100 גְּרָם יַסְפִּיקוּ
כֵּן, עַכְשָׁו הִיא תֵּלֵךְ (קוּמִי, לְכִי!)
תַּעֲמֹד קְפוּצָה כְּאַרְנָק וְתֹאמַר
"100 שְׁחֹרִים" תֹּאמַר
כְּמוֹ אָדָם שֶׁהִגִּיעַ עִם מִרְשָׁם  

בַּפִּנָּה, אֲרִיזַת הַנְּיָר בְּיָדָהּ
תְּפוּחָה, חַמָּה, כְּמוֹ לֵב שֶׁנֶּעֱקַר
כְּמוֹ כַּף יָד
הַלָּשׁוֹן שֶׁלָּהּ יוֹנֶקֶת אֶת הַמֶּלַח
חַשְׁמַל עוֹבֵר לָהּ בַּגּוּף
פִּתְאוֹם הִיא יְכוֹלָה לָשֶׁבֶת לָקוּם לָחוּג
בְּמַעְגָּל, הַלָּשׁוֹן שְׁלוּחָה הַחוּצָה
יְבֵשָׁה מִכָּל הַמִּלִּים 
שֶׁדִּבְּרָה עִם הַקְּלִפּוֹת
עַכְשָׁו הִיא יְכוֹלָה לִשְׁתּוֹת מַיִם, 
אֲפִלּוּ מִיץ מִפֵּרוֹת
כֵּן, עַכְשָׁו, יֵשׁ לָהּ 
מָקוֹם