אאוג'ניו מונטאלה

שני שירים

הסערה

הַסְּעָרָה מַטִּיחָה בְּעָלֶיהָ
הַנֻּקְשִׁים שֶׁל הַמַּגְנוֹלְיָה אֶת רַעֲמֵי
מֶרְץ וּבָרָד,

(קוֹלוֹת הַבְּדֹלַח בְּקִנֵּךְ
הַלֵּילִי מַפְתִּיעִים אוֹתָךְ, הַזָּהָב
הַנָּסוֹג מִן הַמַהֲגוֹנִי וּמִגַּב
כְּרִיכוֹת הַסְּפָרִים מַבְעִיר עוֹד
גַּרְגֵּר סֻכָּר בְּקוֹנְכִיַּת
עַפְעַפַּיִךְ)

הַבָּרָק הָרוֹקֵחַ
עֵצִים וְקִירוֹת וּמַפְתִּיעָם
בְּנֶצַח הַהֶרֶף – שַׁיִשׁ, מָן
וְהֶרֶס – מְגֻלָּף בְּתוֹכֵךְ
כְּמוֹ עֹנֶשׁ וְקוֹשֵׁר אוֹתָךְ
אֵלַי יוֹתֵר מֵאַהֲבָה, אָחוֹת זָרָה, –

אַחַר כָּךְ הַצְּוָחָה הַגַּסָּה, הָרַעֲשָׁנִים, הַלְמוּת
הַטַּמְבּוּרִים מֵעַל שׁוּחַת הַגַּנָּבִים
רְקִיעַת הַפַנְדַנְגוֹ, וּלְמַעְלָה
אֵיזוֹ תְּנוּעַת גִּשּׁוּשׁ...
כְּמוֹ אָז
שֶׁהִסְתּוֹבַבְתְּ וְגֵרַשְׁתְּ בְּיָדֵךְ מִן הַמֵּצַח אֶת עֲנַן הַשֵּׂעָר,
מִן הַמֵּצַח אֶת עֲנַן הַשֵּׂעָר,

נוֹפַפְתְּ לִי – וְנִכְנַסְתְּ לַחֲשֵׁכָה.

טיילת