קונסטנטין מושקוביץ'

ארבעה שירים

הדרך לקזחסטן

הַדֶּרֶךְ לְקָזַחְסְטָן נִרְאֵית לִי מִכָּאן בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִית.
תַּנּוּר הַהַסָּקָה מְרֻתָּךְ בְּאֹפֶן מַשְׂבִּיעַ רָצוֹן וּבְתוֹכוֹ
הָעֵצִים צוֹוְחִים "סוּסִים"!
וְאֵלֶּה דּוֹהֲרִים בַּמָּקוֹם אֲחוּזֵי תְּזָזִית מִתְרַפֶּסֶת.
בַּמֶּרְכָּז אֲנִי, נוֹתֵן אֶת הַטּוֹן וּבְיַד יְמִינִי מֶלְחָצַיִם
כְּמוֹהֶם, כָּמוֹהָ, מְפֻיַּחַת וּבְטוּחָה.
(אוּלַי כַּף יָד מְזֹהֶמֶת מְעִידָה עַל נִקְיוֹנוֹ שֶׁל אֵיבָר אַחַר).

הָעִנְיָן עוֹבֵר כָּעֵת לַפְּרָטִים הָאֶלֶמֶנְטָרִיִּים.
הָעִסּוּק הוֹפֵךְ פָּשׁוּט כְּמוֹ דַּיְסַת שִׁבֹּלֶת שׁוּעָל. 
הַשּׁוּלַיִם מִטַּשְׁטְשִׁים, הַמַּבָּט מִתְחַדֵּד לַמֶּרְכָּז,
הַמֵּצַח רָפוּי,
הַגַּבּוֹת גַּם כֵּן.
הַכֹּל מִתְיַשֵּׁב בַּמָּקוֹם. הָרַגְלַיִם מִתְקַפְּלוֹת מִתַּחַת.
אֵין מָנוֹס מִלִּבְהוֹת בְּפֶה פָּעוּר וּלְהַזִּיל רִיר.
אֵין אֶפְשָׁרוּת לְנַסֵּחַ דֶּרֶךְ מִלּוּט.

במסריק 36

בְּמַסָרִיק 36 מַעֲבִירִים דִּירָה.
הָאוֹרְלוֹגִין – עָטוּף בְּצֶלוֹפָן,
צֹרַף כָּעֵת אֶל אַרְמוּאָר מְצֻעֲצָע
(לַבְּנֵי זוֹנוֹת יֵשׁ טָעַם בּוּרְגָּנִי בְּעִצּוּב פְּנִים),
וְהָעֳמַד עַל הָאַסְפַלְט זָקוּף וּמִתְנַשֵּׂא.
כַּלְבָּם שֶׁל הַשְּׁכֵנִים לְשֶׁעָבַר,
מַשְׁלִיךְ מַבָּט זוֹמֵם לְעֵבֶר הָרָהִיט.

שִׁשִּׁי בַּצָּהֳרַיִם. חַם וְלַח. 
הַיָּם פָּשַׁט בָּרְחוֹבוֹת וְהִתְאַדָּה.
הַסַּבָּלִים הַתְּאוֹמִים מְקַלְּלִים בִּשְׂפַת אִמָּם.
הֵם לוֹעֲסִים אֶת הַסִּיגַרְיָה עַד בְּדָל 
וּמִתְנַשְּׁפִים כִּבְדֵי מִשְׁקָל וּמֻתָּשִׁים. 
לֹא מְדַבְּרִים,
אַךְ עַל פְּנֵיהֶם נִרְאֵית הִתְדַּיְּנוּת בַּדָּבָר, כְּשָׁלִים 
מוּבְנִים הַטְּמוּנִים לָרֹב בְּמִשְׁטָרִים הַמֻּשְׁתָּתִים עַל 
הַשִּׁטָּה הַדֶּמוֹקְרָטִית.

אֲנִי מַזְמִין קָפֶה שְׁלִישִׁי רָצוּף.

בתחנה

הַכִּסְּאוֹת הַמִּתְרוֹקְנִים בְּבֵית הַקָּפֶה
לֹא חוֹשְׁבִים לא מְדַבְּרִים 
לֹא נוֹטִים לְהִתְאַבְּדֻיּוֹת וְלֹא מְנַסִּים לְהַפְתִּיעַ.
הַזְּבוּבִים הַמִּתְקָרְרִים בַּקּוּרִים
מְבַשְּׂרִים עַל מִכְתָּב שֶׁנָּזַל כְּמוֹ הַדְּיוֹ

כֵּיצַד נִשְׁמַט מִן הַשַּׂק
וְנָחַת עַל רִצְפַּת הָרָצִיף
יָדוּעַ רַק לַחַיּוֹת הַמְּאַכְלְסוֹת אֶת הַתַּחֲנָה

אוּלָם גַּם הֵן לֹא מְנַחֲשׁוֹת
כִּי בִּתּוֹ שֶׁל רָב הַסֶּרֶן וָלֶרִי פַּבְלוֹבִיץ'
לֹא תִּוָּלֵד לְעוֹלָם.

הנערה בחלון

הַנַּעֲרָה בַּחַלּוֹן, לְטַעֲמִי, יְשִׁירָה מִדַּי
מוּטָב שתתרכז בְּלִמּוּדֵי הַבִּיוֹלוֹגְיָה 
סְפָרֶיהָ עֲבֵי הַכָּרֵס מֻנָּחִים לְצִדָּהּ בַּעֲרֵמָה מְכֻבֶּדֶת 
	
כְּשֶׁהִיא מַבְחִינָה בְּעוֹבֵר אֹרַח
היא מַצְמִידָה אֶת פָּנֶיהָ לַזְּכוּכִית
אַף פָּחוּס, שְׂפָתַיִם וְכַפּוֹת ידַיִם 
ְעַטְּרוֹת אֶת הַמַּסֵּכָה

אֲנִי עוֹלֶה שְׁתֵּי מַדְרֵגוֹת
וּמַכְתִּים אֶת הַמְּחִיצָה בֵּינֵינוּ בִּנְשִׁיפָה
הָאֶגְרוֹפִים בַּכִּיסִים מַסְתִּירִים אֶת הַמְּבוּכָה

הַשְּׁקִידָה עַל שִׁעוּרֵי הַבַּיִת 
מַתְחִילָה תְּכוּפוֹת כַּאֲשֶׁר הַנְּסִבּוֹת יוֹצְרוֹת 
בְּהֶרְכֵּבָן כֹּרַח
וְאֵין לָהּ מָקוֹם לְלֹא הַשְׁגָּחַת מְבֻגָּר