נחמה נבון
שני שירים
יוסי בכינור פיסי בתוף
וּמשֶׁה. אֵיפה משֶׁה. זֶה כָּל מַה שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים, אָמַר הַמְּפַקֵּד שֶׁלּוֹ לָהוֹרִים, כְּשֶׁחָזַר, כְּמוֹ שֶׁהִבְטִיחַ רָצִינוּ שֶׁיֵלֵךְ לְתִּזְמרֶת צַהַ"ל, אָמְרָה אִמָּא שֶׁלּוֹ. מוֹשִיק, אָמַרְנוּ לוֹ, משֶה'לֶה, לְפָחוֹת תְּנַסֶּה, משֶׁה. והיא קָמָה, הוֹצִיאָה מִן הָאָרוֹן אֶת הַתֵּיבָה וּמִן הַתֵּיבָה אֶת הַחֲצוֹצְרָה עָטְפָה אוֹתָהּ בִּפְלַנֶלִית לְבָנָה, כַּרְכָה כְּתַכְרִיךְ, וְהֵשִׁיבָה לִמְקוֹמָהּ. אַחַר כָּךְ בָּאוּ יוֹסִי וּפֵּיסִי וְהִיא הִגִּישַׁה רוֹגָלָךְ וְאָמְרָה תּאכְלוּ תּאכְלוּ וְהֵם סִפְּרוּ אֵיךְ כִּדְרֵר וּבָעַט וְנִגֵּן וְטִפֵּס וְקָטַף וְטִיֵּל וְהֶעְתִּיק מִיּוֹסִי בַּבְּחִינָה בְּלָשוֹן, וְאֵיזֶה צִיּוּן קִבֵּל אַל תִּשְׁאַלוּ, מִשְׁתַּמְשִׁים בְּהַרְבֵּה פְּעָלִים, כַּמָּה שֶׁיוֹתֵר לִמְּשׁוֹת אוֹתוֹ אֲלֵיהֶם מֵהָאֵין אֶל הַיֵּשׁ לְגַדֵּל אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה לִהְיוֹת בֵּינֵיהֶם כְּמוֹ פַּעַם, מַצְמִיחִים זִכָּרוֹן אַחַר זִכָּרוֹן כְּמוֹ סוּף בַּגָּדָה, צָפוּף, לְהִסְתַתֵּר בּוֹ מִפְּנֵי חֲיֵּיהֶם שֶׁהֻשְׁאָרוּ לָהֶם בְּמִקְרֶה (משֶׁה משֶה) .
ישמעאל
עַל הַמִרְפֶּסֶת, בַּגַּג, מֵת יִשְׁמָעֵאל שֶׁלִּי, בִּזְרוֹעוֹתַי. לֹא צָרִיךְ מִדְבָּר בִּשְׁבִיל זֶה, אָמַר הַמַּלְאָךְ וְחָזַר לַשָּׁמַיִם כְּשֶׁיִשְמָעֵאל שֶׁלִּי מֵת בִּזְרוֹעוֹתַי וְאָז בְּדִיּוּק הִבִּיט אַבְרָהָם הַשָּׁמַיְמָה וְסָפַר אֶת הַכּוֹכָבִים: קֹדֶם מִדָּרוֹם לְצָפוֹן וְאַחַר כָּךְ לְהֵיפֶךְ. אַתָּה כְּבָר לֹא בַּעִנְיָן, הוּא אָמַר לְיִשְמָעֵאל שֶׁלִּי, אַתָּה כְּבָר מִמֵּילָא מֵת, חַכֵּה, חַכֵּה עוֹד רֶגַע, אָמַרְתִּי לוֹ. אֲנִי שׁוֹמַעַת אוֹתוֹ נוֹשֵׁם, חַכֵּה. וְהוּא קָם, וְהָלַךְ מֵעָל יָדִי, אֶל הַמַּדְרֵגוֹת אֶל הַשְׁבִיל אֶל הר הַמּוֹרִיָּה. חַיָּב לְמַהֵר, אַפִלּוּ שֶׁיִשְׁמָעֵאל שֶׁלִּי הָיָה קֹדֶם גַּם שֶׁלּוֹ, מַתְחִיל לַחֲזֹר אֶל גוּפִי אֶל רַחְמִי לִזְחֹל בַּחֲזָרָה לִהְיוֹת בּוֹ מֵת. הָגָר! הָגָר! שָׁמַעְתִּי קוֹלוֹת אֲנָשִּים קוֹרְאִים לִי מֵהַכְּבִיש הָרָאשִי הָגָר, קוֹרְאִים לָךְ, אַתְּ לֹא שׁוֹמַעַת