עופר גורדין
שני שירים
פתיחה
הִתְאַחַדְנוּ כָּאן קְבוּצַת שׁוֹחֲרֵי הַצְּנִימִים מִלָּה שֶׁרַק לִפְנֵי שָׁנִים הָיְתָה נִרְדֶּפֶת לְעֹנִי בְּיוֹם פְּתִיחַת הַסְּנִיף הֶחָדָשׁ שֶׁל רֶשֶׁת לִמְכִירַת מָזוֹן אוֹרְגָּנִי הֵם מַצִּיגִים אֶת הַמִּלָּה הָאַחֲרוֹנָה בִּתְחוּם הַבְּרִיאָה צְנִימֵי שֻׂמְשׂוּם מָלֵא בִּשְׁמוֹנָה טְעָמִים, הַקָּהָל יוֹצֵא מִגִּדְרוֹ וְהַטְּעִימוֹת בְּעִצּוּמָן וְעַכְשָׁו הַדּוֹבֵר קוֹרֵא מִתּוֹךְ נְיָר מְמֻחְזָר אָנוּ שְׂמֵחִים וְאָנוּ גֵּאִים לְהָבִיא בְּשׂוֹרָה חֲדָשָׁה לַיְקוּם הַכְּחוּשִׁים שֶׁבֵּינֵינוּ מוֹחֲאִים כַּפַּיִם, קוֹלָם נִבְלָע סְאוֹן הַמְּכוֹנִיּוֹת מֵהַכְּבִישׁ הַסָּמוּךְ וְעָשָׁן שָׁחֹר סָמִיךְ מַגִּיעַ אֶל אַפֵּינוּ וְאִישׁ אֵינוֹ מְעַוֶּה אֶת פַּרְצוּפוֹ בְּיּוֹם חֲגִיגִי זֶה
שריטות
בַּסּוֹף הָיְתָה רַק מִטְפַּחַת שֶׁהִתְנַפְנְפָה עַל מִכְסֶה הַמָּנוֹעַ וּבַשָּׁמַיִם דָּאָה גָּבֹהַּ נֵץ וּכְכָל שֶׁנִּפְעַר הַמֶּרְחָב וְהַנְּהָרוֹת גָּאוּ כָּךְ הֶעֱמִיקוּ שְׂרִיטוֹתֶיהָ בְּעוֹר הַמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי עַד שֶׁלְּפֶתַע צָלַל בִּכְנָפַיִם מְכֻנָּסוֹת וְהָיְתָה הִשְׁתּוֹלְלוּת לִשְׁנִיָּה אוֹ שְׁתַּיִם וְנִשְׁאֲרוּ עֵינֶיהָ פְּקוּחוֹת בְּתִמָּהוֹן עָמֹק וְהֵחֵל טִפְטוּף