רונן אלטמן קידר

שני שירים

שברי מהפכה

1.
חוֹר אִוְרוּר נִסְתַּם. קָנֶה נֶחְתַּם.
כָּל מַאֲמָץ הוּא מַאֲמַץ חִנָּם. 

חָזֶה מָחוּץ. שְׁרִיר רֵאָה לָחוּץ.  
לָצֵאת לַחוּץ.  לָרוּץ. לָרוּץ. 
תִּנְשׁוֹף.

2.
מַה מְשַׁנֶּה הַר גַּעַשׁ לִתְנוּעַת הַיַּבָּשוֹת?
הַר גַּעַשׁ לֹא מְשַׁנֶּה לִתְנוּעַת הַיַּבָּשוֹת.
מִי שֶׁנִּסְחַף בְּהִתְפָּרְצוּת הַר גַּעַשׁ
לֹא מְשַׁנֶּה לִתְנוּעַת הַיַּבָּשוֹת
בָּעוֹלָם.
תְּנוּעַת הַיַּבָּשוֹת בָּעוֹלָם
לֹא מְשַׁנָּה לוֹ.

3.
אַלְפַּיִם שְׁלֹש מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר מַפְגִּינִים.
שְׁלֹש מֵאוֹת וְשִשָּׁה מְרִימִים שְׁלָטִים.
עֲשָׂרָה פּוֹרְצִים לַכְּבִישׁ. אֶחָד נֶעֱצָר.

הַתְּנוּעָה
נִמְשֶׁכֶת.

טיפש

1.
טִפֵּשׁ מִי שֶׁלֹּא מַקְשִׁיב לַכֶּסֶף מְדַבֵּר: הוּא יִבָּלַע.  
יֵשׁ לַכֶּסֶף פֶּה גָּדוֹל. טִפֵּשׁ מִי שֶׁלֹּא מַקְשִׁיב
לַכֶּסֶף, עוֹמֵד עַל הַבָּמָה, מַשְׁפְּרִיץ רוֹק.

יֵשׁ לוֹ חִתּוּךְ דִבּוּר שֶׁל גֶּנֶרָל.
עַל הַמִּרְפֶּסֶת. יָדַיִם עַל הַמָּתְנַיִם. 
יָשָׁר לָעִנְיָן. קָצוּץ וּמְסֻדָּר.

2.
טִפֵּשׁ אֲנִי 
שֶׁלֹּא מַקְשִׁיב לַכֶּסֶף מְדַבֵּר.  
הוּא מְלַחְשֵׁשׁ אֵלַי
דֶּרֶךְ פִּרְקֵי הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁל אָבִי
הַמְבַקֵּש אֶת טוֹבָתִי עוֹד פַּעַם אַחַת
רַק עוֹד פַּעַם אַחַת

3.
הַכֶּסֶף מְדַבֵּר בְּלָשוֹן רַכָּה,
מוֹרֶה לִי לְסַכֵּם אֶת הַסְּפָרוֹת,
חוֹרֵץ קַו בְּדַף לָבָן. 
"עֲדַיִן טִפֵּש", הוּא גּוֹזֵר.

מִתּוֹךְ לוֹעוֹ, מִבִּין סוֹרְגֵי שִׁנָּיו, אֲנִי 
מַבִּיט אֶל הַחוּץ, אֶל הַפְּנִים
אֶל רַחֲבַת בֵּית הַסֹּהַר.