נועם שדות
שלושה שירים של שינה עמוקה
פרעה
וְאָז יַעַזְבוּ אִמָּא וְאַבָּא אֶת שִׁעוּרֵי הַפְּסַנְתֵּר שֶׁלָּהֶם אֶת מְקוֹמוֹת עֲבוֹדוֹתֵיהֶם וַיָּבוֹאוּ וַיִּתְחַבְּרוּ לְגוּשׁ אֶחָד וַיּוֹלִידוּ אֶת פַּרְעֹה הוּא פַּרְעֹה הַמּוֹלֵךְ מֵהֹדּוּ עַד כּוּשׁ שֶׁבַע וּמֵאָה וְעֶשְׂרִים מְדִינָה וַתִּוַּלֵד לִי דַּלֶּקֶת עֵינַיִם קָשָׁה עִם דִּמּוּם וָאֶשָּׁאֵר לְבַד בְּלִי יְשׁוּעָה.
אשה
הָעֲיֵפוֹת הַבִּלְתִּי נִסְבֶּלֶת. אֲנִי רוֹצֶה שֶׁזּוֹ תִּהְיֶה מַחֲלָה. הַמַּרְצֶה שֶׁלִּי דִּבֵּר עַל שִׁגָּעוֹן. הַאִם אֲנִי מְשֻׁגָּע אוֹ מְטֻפָּל אוֹ מְטֻפָּל תְּרוּפָתִית יוֹתֵר מִדַּי ?! זְרָמִים בִּלְתִּי נוֹדָעִים עוֹבְרִים לִי בַּמֹּחַ אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי שְׁאֵלַת קִיּוּם : "הַאִם אֵלּוּ זִרְמֵי שִׂמְחָה אוֹ כְּאֵב ?" אֶצְבְּעוֹת יָדֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה הָעֵירֹמָה מַנְכִּיחוֹת לִי אֶת חַיַּי מְחֻלָּקוֹת הֵיטֵב בֵּין חֲמֵשֶׁת יְסוֹדוֹת הַשִּׁירָה וְהַכְּאֵב הוּא רֹאשׁ וְרִאשׁוֹן לַכֹּל אֲנִי בָּז לַשִּׁמּוּשׁ שֶׁעוֹשִׂים בְּגוּפָהּ שֶׁל אִשָּׁה לַצִּיּוּר בְּתוֹר מְבַקֵּר פֵמִינִיסְטִי הַאִם אֲנַחְנוּ חַיִּים בְּיָמִים קְדוּמִים עָלֵינוּ לִיצֹר חֻקִּים חֲדָשִׁים לַקַּיָּם. הַאִם גּוּפָהּ שֶׁל אִשָּׁה הוּא אִידֵאָל הַיֹּפִי, אָז לָמָּה לְאִידֵאָל הַיֹּפִי שֶׁלִּי אֵין אִשָּׁה לְקַיֵּם אִתָּהּ אַהֲבָה ?! אֵין פְּרוֹפּוֹרְצְיוֹת בַּצִּיּוּר שֶׁלִּי צִיּוּר ?! תְּמוּנוֹת ?! מַעֲשֶׂה אָמָּן ?! נִרְאֶה לִי יוֹתֵר מְשִׁיכָה גַּבְרִית לַגּוּף הַנָּשִׁי שֶׁדּוֹחֶה אוֹתָהּ אֵין קֵץ כִּי הַגּוּף מְקוֹרוֹ בְּשִׂטְנָה. אֲנִי אוֹהֵב רַק אִשָּׁה אַחַת.
הקבר
כְּשֶׁאָמוּת לֹא אֶצְטָרֵךְ לְשַׁלֵּם חֶשְׁבּוֹן חַשְׁמַל, גַּם לֹא מַיִם, רַק הַחֶבְרָה תְּשַׁלֵּם לִי אֶת חֶשְׁבּוֹנָהּ בִּדְמוּת צִנּוֹר מַיִם יָרֹק שֶׁיַּשְׁקֶה אֶת הָעֲרוּגָה הַקְּטַנָּה לְיַד קִבְרִי, שָׁם יִגְדַּל דֶּשֶׁא פָּרוּעַ, וְכָל יוֹם הַקַּבְרָן יַעֲבֹר, וְיִבְדֹּק הֲכָּלוּ הַמַּיִם.