שולמית אפפל
שלושה שירים
מיזנסצינה
אָבִי מֵת בִּשְׁמוֹנֶה וָחֵצִי בַּבֹּקֶר בְּיוֹם שִׁשִּׁי יָפֶה בִּמְיֻחָד, אֲנִי כִּמְעַט לֹא כּוֹתֶבֶת עָלָיו, רַק פֹּה וְשָׁם כַּמָּה הוּא הָיָה אַלִּים וַאֲנִי אֲשֵׁמָה בְּטִפּוּל נִמְרָץ נִלְכַּדְתִּי בַּשֵּׁרוּתִים עַל אַסְלָה קְפוּאָה, בְּמוֹתוֹ אָמַרְתִּי לוֹ דְבָרִים שְׁכְּבָר יִשָּׁאֲרוּ בֵּינֵינוּ וְמֵהַצִיבּוּרִי טִלְפַּנְתִּי לְרוּת אֲחוֹתוֹ וְיַעֲקֹב בַּעֲלָהּ וְחָסַכְתִּי לָהֶם אֶת הַנְּסִיעָה מֵחוֹלוֹן לְתֵל הַשּׁוֹמֵר
לא אירע נס ברחוב גורדון
הַלַּיְלָה חָלַמְתִּי שֶׁאַתָּה חַי וְטוֹב שֶׁלֹּא שָׁלַחְתָּ אוֹתִי לָרְחוֹב לְחַפֵּשׂ לִימוֹנִים מִזֶּה הָיָה לִי מַסְפִּיק בַּלַּיְלָה הַקּוֹדֵם תַּגִּיד לי מַה זֶה אוֹמֵר עָלַי לַחְלֹם שֶׁאֲנַחְנוּ נֶאֱהָבִים אֲנִי קָרָאתִי מַה שֶׁאַתָּה כּוֹתֵב בָּעִתּוֹן. יֵשׁ לִי סֵפֶר שֶׁלְּךָ בָּאָרוֹן. אֲבָל לָמַדְתִּי מִמְּךָ אֶת הַמִּשְׁפָּטִים שֶׁבְּסוֹפָם נוֹחֵת נַבּוּט עַל הרֹאשׁ כְּמוֹ שֶׁקָּרָה גַּם לִי פַּעַם שָׁמַעְתָּ אוֹתִי בָּרַדְיוֹ בְּאוֹתוֹ זְמַן הָיִיתִי שֶׁבֶר כְּלִי אֲבָל עִם תִּקְוָה הַמִּלְחָמָה בְּדִיּוּק נִגְמְרָה בַּעֲלִי הִתְוַדָּה עַל בְּגִידוֹתָיו, אֲנִי הִתְאַהַבְתִּי בְּבַעֲלָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה שֶׁהוּא חִזֵּר אַחֲרֶיהָ. וְאָז, לְמָחֳרַת הַשִּׁדּוּר הִגַּעְתָּ אֵלַי עִם זֵר קְטַנְטַן שֶׁל פִּרְחֵי גֶּרַנְיוּם שֶׁקָּטַפְתָּ וְסִדַּרְתָּ בְּעַצַמְך וְכֹל הַחָרָא נִשְׁטַף מִמֶּנִּי אֲבָל לֹא מַסְפִּיק
רפרף גולגולת המת
יָשַׁבְנוּ בְּתַחֲנַת אוֹטוֹבּוּס עַד שֶׁהֶחְשִׁיךְ בַּלַּיְלָה לָמַדְתִּי שֶׁלַּפַּרְפַּר שֶׁהֶאֱפִיל אֶת הַחֶדֶר כְּשֶׁחִתַּלְתִּי אֶת הַיֶּלֶד קוֹרְאִים "רַפְרַף גֻּלְגֹּלֶת הַמֵּת". לְבַד עִם שְׁנֵי יְלָדִים בְּלִי כֹּחַ וְכֶסֶף יִחַסְתִּי לְכָל הֶבֶל מִזְדַּמֵּן תְּכוּנוֹת שֶׁל הִתְגַּלּוּת. שָׁמַיִם יְבֵשִׁים וְקֹר עָלִים כְּבוּיִים עַל שִׂיחַ דִּמְיַנְתִּי יֹפִי מְרוֹמֵם בִּמְקוֹם חֶסֶר בַּבֹּקֶר סֵרְבוּ עֵינַי לְאוֹר וְזִכָּרוֹן קִוִּיתִי לָקוּם בַּלַּיְלָה לִכְתֹּב, חַיַּי עִקְּשִׁים כְּמוֹ אָפְיִי עַל כָּךְ בְּיַלְדּוּתִי הִכּוּ חָזָק לְלֹא הוֹעִיל.