טלי לטוביצקי

שני שירים על זמן

הזמן מתקשה כמו צלחת

הַזְּמַן מִתְקַשֶּׁה כְּמוֹ צַלַּחַת רֵיקָה,
אֵינְסוֹפִית, שֶׁאֵין עָלֶיהָ דָּבָר שֶׁיָּפִיג
כִּי אַתְּ לֹא חוֹזֶרֶת אֵלַי בְּאֶס־אֶם־אֶס
(ה־S.O.S שֶׁל שַׂחְיָנֵי הַלֵּב)
בְּכָל פַּעַם שְׁנִיָּה לִפְנֵי 
שהַמַּעַרְבֹּלֶת 
לוֹפֶתֶת אֶת הָרֶגֶל
והָרֹאשׁ כְּבָר לֹא מַחֲזִיק, מַתְחִיל 
לִשְׁקֹעַ
מָטָּה אֶל הַכֹּבֶד הָאָטוּם
שָׁבָה הַפְּעִימָה הַמְהַבְהֶבֶת, מַעֲנִיקָה
עוֹד כַּמָּה שְׁעוֹת־חַיִּים,
אֲבָל עַכְשָׁו פָּגַע מִצְחִי 
בַּצַּלַּחַת הָרֵיקָה, הַלְּבָנָה, 
וְהַזְּמַן כְּמוֹ נַעֲרָה אַנוֹרֵקְטִית 
מַבְהִיק בְּנִקְיוֹנוֹ הָאֱוִילִי, 
נְטוּל.

אף פעם לא תהיי שלי

מְחוֹג הַדַּקּוֹת וּמְחוֹג הַשָּׁעוֹת
בִּשְׁעוֹן תַּחֲנַת הָרַכֶּבֶת
נִלְפָּתִים בְּחִבּוּק לֵילִי
אֲבָל עֵינַי בִּמְחוֹג הַשְּׁנִיּוֹת
הַחוֹרֵק סִיבוּב אַחַר סִיבוּב
עוֹקֵף בְּנִימוּס אֶת הַצְּמוּדִים, 
לְקוֹל נְקִישַׁת מַחְשָׁבָה מִתְבַּהֶרֶת. 
יָדַי שׁוּב כְּבֵדוֹת מִמִּשְׁקָל
כָּל הַזְּמַן שֶׁבָּעוֹלָם.
לְאָן אֶסַּע עַכְשָׁו?