אורי וייס

שלושה שירים

בשדות התות

כְּשֶׁעִיסָא בֶּן הַ־13 פּוֹרֵשׂ אֶת יָדָיו 
כְּלַפֵּי מַטָּה, הוּא 
נִרְאָה כְּמִי שֶׁמֵּרִים יָדַיִם
לְמַעְלָה. אִלּוּ 
נִתְּנָה תְּמוּנָה חֲתוּכָה, הָיְתָה
לָרֶגֶל עֲמִידָה. כֵּיוָן
 שֶׁנִּתְּנָה תְּמוּנָה בִּשְׁלֵמוּתָהּ, רוֹאִים
שֶׁעִיסָא אֵינֶנּוּ שָׁלֵם,
לְאַחַר שֶׁחַיַּל הַכִּבּוּשׁ
הִפְגִּיז אוֹתוֹ בִּשְׂדוֹת הַתּוּת.

עמדא

עַל כַּמָּה רְגָלִים פְּגַז צַהַ"ל עוֹמֵד?
עַל שְׁתֵּי רַגְלָיו שֶׁל עִיסָא
וְעַל אַרְבַּע רַגְלֵי אֶחָיו הַמֵּתִים
וְהִיא שֶׁעָמְדָה וְהִיא שֶׁעָמְדָה
בִּשְׂדוֹת הַתּוּת

זה הגדול וזה הקטן

טַיָּס הִפְצִיץ בְּטִיל גָּדוֹל
וְנַגָּר נִסֵּר אָרוֹן קָטָן
אַרְבָּעָה יְלָדִים עֵצוֹ נָתַן
פֶּשַׁע גָּדוֹל הָיָה כָּאן