פרנסואה ויון

הבלדה על מרגו השמנה

אִם אֲפַנֵּק אֶת יָפָתִי וַאֲשָׁרְתָהּ
הֵן לֹא תָּבוּזוּ לִי כְּלִמְלַקֵּק,
יֵשׁ בָּהּ קְסָמִים שֶׁאֵין בְּזוּלָתָהּ
לְמַעֲנָהּ בְּחֶרֶב אֲשַׁקְשֵׁק,
בְּבוֹא הַלָּקוֹחוֹת אֲנִי שׁוֹקֵק,
בְּצַעַד חֲלַקְלַק מֵבִיא שֵׁכָר,
פַּת לֶחֶם, קְצָת גְּבִינָה וּפְרִי מֻבְחָר,
וּבְשַׁלְּמָם אֲנִי אוֹמֵר: "לֹא רַע!
אִם תִּמְלְאוּ מִטְעָן, חִזְרוּ מַהֵר
לְבֵית הַבֹּשֶׁת, שָׁם נַרְבֶּה מִסְחָר."

אַךְ לְעִתִּים פּוֹרֶצֶת גַּם קְטָטָה
כְּשֶׁחוֹזֶרֶת מַרְגוֹ בְּכִיס רֵיק
וְאָז אוֹכֶלֶת בִּי שִׂנְאָה אוֹתָהּ,
בְּגָדֶיהָ מִגּוּפָהּ אֲנִי זוֹרֵק,
נִשְׁבָּע שֶׁאֶמְכְּרֵם בְּלֹא פַּקְפֵּק,
וְאָז נִשְׁבַּעַת הַכּוֹפֶרֶת-בָּעִקָּר
בְּשֵׁם כָּל הַקְּדוֹשִׁים, בְּקוֹל נִחָר,
שֶׁלֹּא תִּסְבֹּל עוֹד! וַאֲנִי חוֹרֵת
לָהּ עַל חָטְמָהּ חוֹתֶמֶת לְשָׂכָר,
בְּבֵית הַבֹּשֶׁת, שָׁם נַרְבֶּה מִסְחָר.

וְשׁוּב שָׁלוֹם. הִיא נָחָה בַּמִּטָּה
שְׁמֵנָה וּמַסְרִיחָה, פָּרַת מַרְבֵּק,
קוֹרֵאת לִי "גּוֹגוֹ" בְּלִוְיַת צְבִיטָה
וּנְקִישָׁה בָּאֵבֶר הַדּוֹפֵק. 
שְׁתוּיִים נִישַׁן, כְּפֶגֶר מִתְפָּרֵק;
בְּטֶרֶם בֹּקֶר שׁוּב יִצְרַח נִסְעָר,
אֲנִי נוֹאֵק מִתַּחַת גּוּשׁ בָּשָׂר,
נְטוּל לְשָׁד, שָׁטוּחַ כְּקוֹרָה;
זֶה גּוֹרָלִי, לִגְוֹעַ כְּזָכָר
בְּבֵית הַבֹּשֶׁת, שָׁם נַרְבֶּה מִסְחָר.

לַחְמִי נָתוּן, לַעֲזָאזֵל הַשְּׁאָר,
כְּזוּג זוֹנִים עָלִינוּ בְּמִסְפָּר,
מִי רַע יוֹתֵר? קָשֶׁה מְאוֹד לוֹמַר;
גִּהוּק אוֹ נֹאד שָׁוִים אוֹתוֹ דָּבָר;
בַּבֹּץ חֶלְקֵנוּ וּבַבֹּץ נִבְחַר,
זוֹנְחִים כָּבוֹד – גַּם הוּא זְנָחָנוּ כְּבָר
בְּבֵית הַבֹּשֶׁת, שָׁם נַרְבֶּה מִסְחָר.