יעקב שי שביט

שני שירים

SIC TRANSIT

לֹא, לֹא תְּהִלַּת עוֹלָם, בִּכְלָל לֹא תְּהִלָּה, רַק יוֹם אֶחָד 
הַפַּעַם, וְלֹא הַהוּא מִבְּרֵאשִׁית, סְתָם יוֹם, הַיּוֹם, יוֹמִי שֶׁלִּי 
חָלַף לוֹ, לֹא מְיֻחָד, אֶחָד, דּוֹמֶה לַאֲחָדִים כָּמוֹהוּ אַךְ לֹא זֵהֶה, 
פָּשׁוּט הַיּוֹם זֶה. בְּעוֹד חשֶׁךְ הוּא נִשְׁלַף מִתּוֹךְ שְׁנָתִי, אַתְּ 
עוֹד יְשֵׁנָה, וַאֲנִי מַצְעִיד אוֹתוֹ בְּהֹלֶם פְּעָמַי לְאֹרֶךְ הַטַּיֶּלֶת 
מוּל יָם רוֹגֵעַ וּנְתָזִים שֶׁל מַחְשָׁבוֹת, סִפְתָּח בֶּן אַרְבָּעִים 
דַּקּוֹת שִׁבְעָה קמ"ש לְיוֹם חָדָשׁ. אַחַר כָּךְ אַחֲרֵי קְרִיאַת עִתּוֹן 
שֶׁל הבֹּקֶר וְסָלָט (וְאַתְּ עֵרָה כְּבָר) עוֹד גִּיחָה לַיָּם עַצְמוֹ 
לִטְמֹן בִּמְצוּלוֹתָיו אֶת תִּסְכּוּלַי וְלִדְלוֹת מִמֶּנּוּ 
שִׁיר חָדָשׁ (אֵיזֶה מַזָּל אֵין יוֹם שֶׁל יָם שֶׁאֵין בּוֹ תְּחִלָּתוֹ שֶׁל שִׁיר) 
וּבְחֹרֶף חַם וּמְיֻבָּשׁ כָּזֶה זֶה פֶּשַׁע מַמָּשׁ לֹא לַחְווֹת שׁוּב יָם 
יָשָׁן חָדָשׁ מַרְגִּיעַ וּמְנַחֵם – וְאָז לִצְעֹד למד"א לִתְרוּמַת הַדָּם
כְּהֶרְגֵּלִי אַחַת לְכָל רִבְעוֹן כִּמְעַט תְּרוּמַת חַיִּים תְּרוּמַת חַיַּי,
וּכְבָר מַחֲצִית הַיּוֹם מֵאַחֲרַי, וְהִנֵּה אַתְּ , תָּמִיד לָשׁוּב אֵלַיִךְ,
תָּמִיד אִתָּךְ, וּמְנוּחָה (שֵׁנָה קְצָרָה) וְעִנּוּגֵי קְרִיאָה (כִּי דַּע לְךָ,
יְשַׁעְיָהוּ, לֹא לַשַּׁבָּת בִּלְבַד קָרָאתִי עֹנֶג) וְעֶרֶב שֶׁל טַן -דּוּ, הַפַּעַם
בְּלֹא קוֹנְצֶרְט אוֹ הַרְצָאָה (יוֹמָם יָבוֹא מָחָר אוֹ מָחֳרָתַיִם) כִּי טוֹב
לָנוּ גַּם כָּךְ, פָּשׁוּט בִּשְּׁנַיִם. 

דרומה לנחל צין

עֲצֵי הַשִּׁטִּים עוֹדָם עוֹמְדִים פֹּה כְּמוֹ
בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה בַּמֵּאָה שֶׁעָבְרָה בְּאַלְפֵי הַשָּׁנִים שֶׁקָּדְמוּ לָנוּ
כְּמוֹ בְּטֶרֶם שָׁאַל מֵהֶם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי
עַמּוּדִים לַמִּשְׁכָּן וְלוּחוֹת
לָאָרוֹן לַשֻּׁלְחָן 	
לַמִּזְבְּחוֹת 

עַכְשָׁו בְּדַרְכִּי הָעֵצִים הָהֵם עוֹבְרִים לְפָנַי כִּבְנֵי-מָרוֹן 
שִׁטָּתָם שְׁטוּחָה בְּמִפְלַס צַמָּרוֹת 
מַעֲשֵׂה אָמָּן, אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ
עַל מָה וְאֵיךְ. זוֹ
צְחִיחוּת הַסָּוָנָה, רַק שְׁלַל שִׁטֵּי צֵל
סוֹכְכוֹת עַל עֶרְגַּת שָׁרְשֵׁיהֶן
לְמֵי מַעֲמַקִּים

גַּם אֵלֶּה כִּתְמֵי אוֹר בָּאֲפֵלָה הַזְּחוּחָה הַמִּתְעַצֶּמֶת

כִּמְעַט אַף פַּעַם אֵין הַגֶּשֶׁם נוֹהֵר בִּרְחוֹבוֹתַי.
תָּמִיד אֲנִי הוּא הַחוֹתֵר אֶל מַחְצַבְתּוֹ